חווית הצפייה של רעות נגר בסרט “מרחוק”
הסרט “מרחוק”, שזכה בפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה האחרון, הוא יצירה קולנועית להט”בית יוצאת דופן.
המותחן הדרמטי, שבויים על ידי לורנצו ויגאס, מתאר מערכת יחסים לא שגרתית בין אדם אמיד לעבריין צעיר ברחובותיה המזוהמים של קראקס שבוונצואלה.
הסרט מציג את הבדלי המעמדות בעיר שנבחרה לאחת מהמסוכנות והאלימות ביותר בעולם. הוא מצייר את מערכת היחסים הבלתי אפשרית ומעורר מחשבות על להט”בפוביה מופנמת המאפשרת פגיעה בא/נשים מתוך חוסר קבלה עצמית בהתבוננות גרעינית פנימה. להטבופוביה, גזענות, שוביניזם הן כולן שלוחות של אותה מחלה חברתית, מלחמה יומיומית עבור אלו שנפגעות ונפגעים מהשלכותיה הכלכליות והחברתיות. כיצד הפחד מאפשר לא/נשים לפעול באלימות ולוותר על האור שהאהבה יכולה להעניק להם. כי בסופו של דבר הפגיעה באדם שהתקרב אליך וחשף את אשר על ליבו היא גם פגיעה בעצמך.
השחקן הצ’יליאני המשובח אלפרדו קאסטרו, מגלם את ארמנדו, המפתה לדירתו נערי רחוב והוא מבקש מהם להתפשט עבור כסף. אחד מהנערים הוא אלדר, נער רחוב, עבריין צעיר עמוס תשוקה, שהאלימות המתפרצת שלו מושכת אליו את ארמנדו. זאת רק תחילתו של הסרט עמוס ההפתעות והתפניות שלא נפרט כדי לא להרוס לכם את הסרט…
כן אחשוף שהלכתי לישון כשהסרט היה במחשבותיי, קמתי איתו למחרת ועדיין הוא חוזר לובש פנים שונות ברחובות תל אביב.
העלילה מושכת, מרתקת והסוף הבלתי צפוי, כל אלה מעלים סימני שאלה שמכריחים את הצופה להרהר.
2 הדמויות הראשיות עוררו בי רתיעה מהרגע הראשון אבל במהלך הסרט התגנבו וכבשו את ליבי. במיוחד השחקן הצעיר לואיס סילבה המגלם את אלדר, נער הרחוב האלים, העבריין הצעיר שבסצנה מצמררת אחת כבש את ליבי כאשר הוא שואל את ארמאנדו האם הוא היה מרביץ לילדים שלו. כאשר ארמאנדו עונה שלא, אלדר מספר שאבא שלו הרביץ לו ואם יהיו לו ילדים הוא ירביץ להם כדי שילמדו להתמודד עם המציאות. בסצנה אחת פשוטה של שיחה נחשפת כל האלימות שאלדר ספג מילדותו. לפתע מצאתי את עצמי מזדהה איתו וסקרנית לראות איך דמותו תתפתח ככל שעלילה תתקדם מבלי לעשות הנחות אמנותיות בזויות הצילום, במוזיקה ובדרך להביע תחושה, רגש, מחשבה.
לורנצו סילבה במאי הסרט הוא ללא ספק אידיאליסט ומרגישים את יכולת הניתוח החברתית שלו ובדרכו המיוחדת של הסרט ללחוש סודות קטנים על מציאות רחוקה קרובה, דומה מידי לשלנו. מחלת השנאה פוגעת בשני הצדדים בסופו של דבר וכמובן בחברה כולה. מומלץ מאד.
