אגם הלוטוס הורוד תאילנד | Red Lotus Sea -Thailand
מרתה ורוקסאן חיות בזוגיות חובקת עולם. בשנתיים האחרונות מתוך החמש שהן יחד, אין להן בית או מדינה בה הן גרות, במקום זה יש להן 60 אלף עוקבות ועוקבים באינסטגרם ועוד 30 אלף בבלוג שלהן, בו הן מתארות את המסע הבינלאומי שלהן אחר הכיף, מקמפיין לקמפיין ברחבי העולם.
את הזוג המהמם הזה פגשתי בתאילנד, בכנס התיירות הגאה השנתי, שאורגן ע”י משרד התיירות של תאילנד TAT. היו לי מיליון שאלות והבנתי שיש פה קטע – להסתובב בעולם כזוג להט”בי בכל מיני מדינות.
“לפני שנתיים וחצי החלטנו לטייל בעולם ביחד, וזה היה הרעיון שלי לתעד את הטיול שלנו בבלוג, באינסטגרם בשביל המשפחה והחברים”, מספרת מרתה, “רוקסאן לא התלהבה מזה בכלל בהתחלה בלשון המעטה, אבל אחרי כמה זמן עשיתי את זה לבד בהתחלה. היא לא הבינה את העניין אבל זה מאד עזר לי לעבד את הרגעים שחווינו. התחלנו יחד את הפרופיל שלנו באינסטגרם – Once upon a journey, ופתאום התחלנו לקבל שאלות מכל העולם מנשים, ומזוגות אחרים”.
נקודת המפנה עבור רוקסאן היתה כשהגיעה ההצעה לכתוב מאמר עבור האתר ‘הוסטל וורלד’ בתשלום. “פתאום הבנתי שיש פה פוטנציאל גם להרוויח כסף, גם לעזור לאנשים לחקור וגם ליהנות”, מסבירה רוקסאן, “ואז נרתמתי לעניין וזה הפך להיות העיסוק העיקרי שלנו”.
האם דמיינתן אי פעם שזאת תהיה העבודה שלכן?
“אני מעולם לא דמיינתי”, מודה רוקסאן, “רק רציתי לטייל ומרתה באה עם כל הרעיונות”.
“אני כן”, עונה מרתה, “אבל לא הייתי בטוחה איך לעשות את זה וגם רוקסאן בהתחלה פחות התחברה לזה אז היה פה אתגר כפול אבל אמרתי לעצמי שזה שווה ניסיון”.
מה הדבר הכי קשה בעבודה הזו?
“אני חושבת שהגבולות בין עבודה לכיף מיטשטשים”, מסבירה מרתה, “לטייל זה באמת מאד כיף אבל עדיין יש המון לחץ ועומס לייצר המון תוכן ולמצות כמה שיותר את החוויות כדי שנוכל לספר לכולם ולהמליץ להם מה כדאי לעשות, אז זה מוסיף שכבה נוספת. אנחנו כל כך מרוכזות בלצלם את התמונה הכי טובה להתעורר בזריחה ואז לפעמים אנחנו שוכחות לישון. אנחנו ממש אוהבות את מה שאנחנו עושות וזה די קשה לעצור ולזכור גם ליהנות ולדאוג לפנאי שלנו ולזמן הביחד. אבל אנחנו לא יכולות לעבוד כל הזמן, אז אנחנו חייבות להציב לעצמנו גבולות ולתחום את שעות העבודה אחרת זה משתלט על החיים”.
מה לא הייתן עושות? האם אי פעם סירבתן לעבודה?
“אנחנו מסרבות לקמפיינים שלא תואמים את האופי שלנו, כמו למשל – הציעו לנו קמפיין שעונים, אבל אנחנו לא הולכות עם שעונים, זה לא מתאים לנו. אנחנו מספרות את הסיפור האמיתי ולא מוכרות אשליות, יש מוצרים מאד ספציפיים שהקהל שלנו מתחבר אליהם ואנחנו יודעות שיתאימו, וכמובן שאנחנו מוודאות שכל המותגים שאנחנו מקדמות יהיו להט”ב פרינדלי”.
בנגקוק תאילנד | Bangkok – Thailand
האם אתן מדברות על האג׳נדה הלהטבית שלכן? או שפשוט הנראות היא השיח שאתן מייצרות?
“באינסטגרם אנחנו מקפידות בהחלט כל כמה זמן להעלות תמונה או פוסט על הלהט”ביות שלנו במיוחד אם אנחנו מגיעות ליעדים שהם לא הכי מקבלים. למשל מלזיה זה אזור קצת מגביל ללהט”ב, זאת מדינה מוסלמית ויש שם חוקים שאוסרים להט”ביות. זה אף גורר ענישה. זה דבר שמדאיג הרבה מטיילים והם מפחדים לנסוע לשם אבל לנו יש חוויות מדהימות משם. אבל יש הבדל אם את תיירת או תושבת המקום. כשאת תיירת מתייחסים אלייך אחרת. קצת יותר בקבלה. אנחנו מקבלות שאלות כמו – האם באינדונזיה, נוכל להזמין מיטה זוגית? מה קורה אם מגיעות למלון וישאלו אותנו בצ’ק אין למה אנחנו רוצות מיטה זוגית? אז כן, אנחנו בהחלט מדברות על הנושאים האלה באתר שלנו. נותנות טיפים לבטיחות בטיולים. אנחנו מקבלות הודעות מנשים שמפחדות לנסוע. הן מאד רוצות אבל מפחדות. אני חושבת שזה מאד חשוב שנחלוק את הניסיון שלנו ולהסביר על נסיעה בטוחה ללהט”בים ולנשים”
האם אי פעם קיבלתן יחס שלילי בגלל הלהט”ביות שלכן?
“שמתי לב שכשאנחנו מצטלמות עם זוגות סטרייטים בפלטפורמות שהן לא שלנו אז לפעמים יש טוקבקי להט”בפוביה”, אומרת רוקסן, “בחיים האמתיים אנחנו שמות לב איפה אנחנו מטיילות ומה חוקי המקום והתרבות. למשל בתאילנד אנחנו יודעות שאנחנו יכולות לעשות מה שבא לנו ואיפה שבא לנו כי זאת מדינה מאד מקבלת. ברור לנו שאף פעם אף אחד לא יעיר הערה לא במקום ואנחנו מרגישות מאד בטוחות. לעומת זאת, טיילנו בתחילת השנה באתיופיה, ושם זה לא בטוח להיות להט”ב, כדי להישאר בטוחות לא העלינו שום דבר פוסט לאינסטגרם במשך שבועיים. אחר כך סיפרנו את הסיפור שלנו. גם פגשנו בחור גיי שם ושמענו את הסיפור שלו”.
“זה עוד דבר שאנחנו מאד אוהבות לעשות”, מוסיפה מרתה, “לפגוש להט”בים מרחבי העולם, במיוחד במדינות בהן זה לא חוקי או מקובל. אנחנו מאמינות שזה ממש חשוב לשמוע את הסיפורים שלהם. כי יש המון להט”ב שלא מעזים לנסוע לשם, וזה כמובן לא עוזר ללהטבים המקומיים שנלחמים על החיים שלהם שם. לנו זה מאד חשוב להגיע דווקא למקומות האלה ולדבר עם הלהט”בים המקומיים”.
האם אתן מגדירות את עצמכן כאקטיביסטיות?
“זאת שאלה קשה” מודה מרתה, “אני חושבת שעברנו תהליך עם העניין הזה. במהלך השנתיים האחרונות הפכנו להיות הרבה יותר אקטיביסטיות. פגשנו להט״בים ברחבי כל העולם ובכל מקום שהגענו אליו, והבנו כמה עבודה יש לעשות בנושא הזה. לפני שהכול התחיל, לא ידעתי מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לא/נשים. הרגשתי חסרת אונים. אבל בזכות הטיולים למדנו המון והתחלנו להעביר את הידע שלנו בזכות הרשת שבנינו, לספר את הסיפור שלנו, לספר את הסיפורים ששמענו. אני מכירה המון נשים שהיום מטיילות בזכות המידע שנתנו לגבי בטיחות וביטחון לאן אפשר לטייל, הן מעזות לחלום ולממש את החלומות שלהן. הרבה זוגות של נשים אהבו את הפעילות שלנו והתחילו להפעיל יחד חשבונות אינסטגרם ולהגדיל את הנראות הנשית הגאה, זה מאד עוזר, במיוחד במדינות בהן זה לא חוקי ולא לגיטימי להיות להט”ב. זה עוזר ללהט”בים ברחבי העולם לראות ולחלום על מה אפשרי ולהגשים את זה”.
האם יצא לכן לדבר עם להט”בים מתאילנד, לשמוע את הסיפורים שלהם?
“יש המון טרנסג׳נדרים בתאילנד, ובגלל שבתאילנד יש המון פתיחות לנושא בהחלט פגשנו ושוחחנו. בזכות העובדה שיש לנו הרבה עוקבות ועוקבים, כשאנחנו מגיעות למקום חדש אנחנו מבקשות טיפים דרך הפלטפורמות שלנו – לאירועים גאים ודברים שכדאי לעשות ומפרסמות את זה לנוחות הקהל. אנחנו מקבלות המון המלצות מעולות. יש לנו טיפים מעולים ללהט”בים שמגיעים לתאילנד בבלוג שלנו”.
בכמה ארצות ביקרתן, אתן זוכרות?
“בין 40 ל-50… אנחנו לא בטוחות. אנחנו לא רוצות סתם לנסוע כדי לסמן וי או כדי לשמור על ספירה כזאת או אחרת ולהפוך את זה לתחרות יעדים”
מה הדבר הכי משמעותי שחוויתן מלטייל בעולם, לחוות כל כך הרבה תרבויות ולראות כל כך הרבה ארצות?
מרתה: “למדתי מהתרבויות השונות מה נכון ומה עובד, ואיך דברים צריכים להיראות. טיולים בעולם עזרו לי להבין שיש כל כך הרבה דרכים שונות לחיות, לעשות דברים, ליהנות. כל כך הרבה א/נשים מפוקסים על עבודה ועל להספיק מטלות, לחיות חיים בצורה מסורתית, ואז את פוגשת כל כך הרבה פתיחות ורעיונות, וסגנונות חיים, עבורי זה הדבר. להבין כמה דרכים שונות יש להעביר את החיים האלה”.
רוקסאן: ” אני כל כך מופתעת מהאנושות, זה מטורף כשא/נשים שלא מכירים אותך רוצים לעזור לך כל כך. היתה פעם שטיילנו ביפן ותפסנו טרמפים. א/נשים היו מוכנים לנסוע הרחק מהיעד שלהם מאות קילומטרים רק כדי לתת לנו טרמפ בזמן שבהולנד כשאת מבקשת שייסעו עוד קצת – זה יותר מידי עבורם”
אחרי שטיילתן בכל כך הרבה ארצות וראיתן כל כך הרבה מקומות – אם הייתן בוחרות להתחתן, איפה הייתן בוחרות לקיים את החתונה הגאה שלכן? (חוץ מהבית)
רוקסאן: “זאת שאלה ממש טובה כי אנחנו באמת דיברנו על להתחתן. אם הייתי ממש יכולה לבחור – הייתי בוחרת בתאילנד. ביקרנו במקום מאד מיוחד – אגם הלוטוס האדום בתאילנד, ומדצמבר עד פברואר הלוטוס פורח וכל האגם מתמלא בפריחה וורודה יפיפה, וזה ממש נראה כמו אגם וורוד. אז אולי שם או אולי על חוף ים יפיפה עם בית חוף”.
מרתה: “אני רוצה להתחתן השנה כי אנחנו יחד כבר חמש שנים, אבל עוד לא תכננו שום דבר אז כנראה שזה יידחה לשנה הבאה. ממש חשוב לי שהמשפחה והחברים יהיו אז אולי היינו עושות 2 אירועים, אחד בבית עם כולם והשני בהחלט בתאילנד”
טיול אופנים בבנקוק | Bangkok By Bicycle
האם אתן מתגעגעות לשגרת חיים? לחיים במקום אחד? לבית?
“לאחרונה טיילנו הרבה טיולים קצרים, אז יצא לנו לבקר בהולנד בין הטיולים ולראות את הבית ואת המשפחה” מסבירה מרתה, “אנחנו לא ממש מתעגעות לחיים בהולנד, הביקור בבית היה כיפי, אבל אין לנו בית משל עצמנו שם אז אנחנו מתארחות אצל החברים והמשפחה וזה בשלב מסוים גם כבר נהיה פחות נוח”.
“אני ממש אוהבת לטייל ולקחת את הזמן ולחוות את המקומות” מוסיפה רוקסאן, “כרגע אני ממש עייפה כי היה רצף של טיולים במקומות שונים, אבל סך הכול זה מה שאני אוהבת”.
איזה מסר תרצו לשדר לעולם?
רוקסאן: “שהעולם לא כל כל מפחיד כמו שהרבה א/נשים נוטים לחשוב”.
מרתה: “תעזו לחלום, תעיזו להגשים את החלומות שלכן, זה אולי לא יתגשם כמו שדמיינת, זה אולי יקרה בכל מיני צורות אבל כולם יכולים להגשים את החלומות שלהם. ותביאו שינוי לעולם. תהפכו אותו ליותר טוב”.
שמענו שמרתה היא אוהדת מושבעת של ת”א, איזה מסר תרצו להעביר לקהילה הגאה בישראל?
“תמשיכו לעשות את מה שאתן עושות! תפיצו אהבה לכל עבר, בתוך ישראל ומחוצה לה”.
