אחרי שבוע של השמצות והתקפות נגד ח”כ אמיר אוחנה, עו”ד ארתור שני מבקש להזכיר לנו שגם פוליטיקאים הם בני אדם
בשבוע שעבר (23.2.16) נערך, לראשונה בתולדות הכנסת, יום לציון זכויות קהילת הלהט”ב ביוזמת השדולה הגאה בכנסת בראשותן של חברות הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני), יעל גרמן (יש עתיד), מיכל רוזין (מרצ) ו-שרן השכל (הליכוד). היה זה יום מרגש במסגרתו הוקדשו כל דיוני ועדות הכנסת לנושאים הקשורים לקהילת הלהט”ב ונערכו תערוכות ברחבי משכן הכנסת שלבש חג. אפילו ראש הממשלה, ח”כ בנימין נתניהו, בא לברך, ואמר בקצרה ובפשטות כי “כל אדם נברא בצלם אלוהים”.
בתחילת אותו שבוע, בוועדת השרים לחקיקה המתכנסת מדי יום ראשון, 6 הצעות חוק הקשורות לקהילת הלהט”ב באופן פרטיקולרי או באופן כלשהו, נקברו, ובכך הובטחה ההתנגדות הקואליציונית כלפיהן: (1) חוק שיכשיר בעלי מקצוע אנשי ונשות מקצוע בענייני מגדר ונטייה מינית של ח”כ מיכל רוזין (מרצ), (2) חוק שיאסור קיומם של טיפולי המרה של ח”כ יעל גרמן (יש עתיד), (3) חוק שיקל על זוגות גאים לאמץ ילדים גם הוא של ח”כ רוזין, (4) חוק שיכיר בפשעי שנאה על רקע נטייה מינית של ח”כ דב חנין (הרשימה המשותפת), (5) חוק ברית הזוגיות של ח”כ ציפי ליבני וח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) ו-(6) חוק להכרה באלמן/ה שכול/ה גם אצל להט”ב של ח”כ עו”ד רויטל סוויד (המחנה הציוני).
שש הצעות החוק החשובות הללו, שנפלו ביום ראשון בועדת השרים לחקיקה הועלו להצבעה, בזו אחר זו, ביום רביעי במליאת הכנסת, שהוא היום להצעות חוק פרטיות במליאת הכנסת. ח”כ אמיר אוחנה (“הליכוד”), המשמש יו”ר התא הגאה במפלגת השלטון התקזז, ולא הצביע נגד הצעות החוק הפרו להט”ביות, כמתחייב מן המשמעת הקואליציונית. קיזוז פרלמנטרי הוא פעולה יומיומית וסטנדרטית בכנסת ישראל, לפיה חבר/ת קואליציה (הצד בפרלמנט ממנו מורכבת הממשלה הנבחרת) וחבר אופוזיציה (הצד שמתנגד לדרכה של הממשלה) לא מגיעים להצבעה עבור חוק מסוים, שלא נח לאחד הצדדים או שניהם או סיבה אחרת, או לא מגיעים משעה מסוימת ואילך מסיבה כזו ו/או אחרת- ובכך שומרים על היחס בין הקואליציה והאופוזיציה, שבמקרה של הכנסת הנוכחית, הכנסת ה-20 הינו יחס עגום של 61-59, שני קולות מפרידים בין הקואליציה לאופוזיציה.
עד כאן העובדות נטולות האג’נדה.
בשעות ובימים שלאחר מכן ראיתי מרחץ דמים שמתבצע בחברי, אמיר. החלו להאשים אותו בכל תחלואי האנושות, ולהאשים אותו באחריות למפלת החוקים, גם אנשים הנמצאים ברזי הפוליטיקה, וגם אלו שאינם. אנשים המתנגדים לדרכה של מפלגת הליכוד עשו מהמקרה כלי ניגוח כנגד מפלגת השלטון, תוך רמיסת כבודו של אדם שהוא חבר, בן זוג, אב, חבר קהילה, וגם פוליטיקאי.
רבות מדובר על הלשון בה נוקטים כלפי נבחרי ציבור, אך שוכחים שגם נבחרי ציבור הם בני אדם. יצחק רבין ז”ל אמר “האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם”. האדם אינו פלדה, הוא לב ונשמה, וגם פוליטיקאי אינו פלדה, הוא לב ונשמה.
בעיניי, האדם, כל אדם, הוא סך כל האמונות, הדעות, התחושות, הרגשות והחוויות שמרכיבות אותו. ומותר לו לאדם, כל שכן לפוליטיקאי, להיות בעל מערכת ערכים שונה משלי, סדר עדיפויות אחר משלי, ועדיין עליי לכבד אותו. בין שכל זהותו היא מסתכמת לעניין הנטייה המינית והמגדר ובין שהיא כוללת את היותו של אדם כלאומי, כליכודניק, מזרחי, ביטחוניסט, איש הכלכלה החופשית, לא עלינו, וגם רחמנא ליצנן- חבר בקואליציה מטעם סיעת “הליכוד”.
כקהילה הדורשת שיכבדו אותה, כמו כל קהילה אחרת בארץ הזאת, עלינו לכבד כל אחד המכבד אותנו ורוצה את טובתנו, ואין ספק שאמיר הוא אחד כזה, והוא חלק מאיתנו ועושה יום יום ושעה שעה שירות גדול בעבור הקהילה על עצם הימצאותו “שם”- במקום האחר שנראה לנו לא טבעי ללהט”ב להיות בו. אז אני מציע שכולנו נשלב ידיים, נעזור לאוהבינו לעבוד ולפעול עבורנו, נעזור לעצמנו, ונשמור את הכוחות וההתנגדות- עבור מי שראויים להם, ואמיר הוא ממש לא אחד מהם, אמיר הוא אחד משלנו, לגמרי. וטוב שכך. ועל כולנו, כל אחד ואחת מאיתנו להמשיך לפעול, ביחד או לחוד לטובת קבלתנו כשונים אבל שווים בחברה בה אנו חיים.
הכותב הוא עו”ד, יועץ חקיקה ותקשורת לח”כ קסניה סבטלובה ולשעבר יו”ר ועדת הביקורת של האגודה למען הלהט”ב בישראל
