דראג ומטמורפוזה כדרך לקבלה עצמית

צילומים: עידו מירב

לפני מספר חודשים החליט הצלם עידו מירב (okidodky@) להתחיל בצילומי פורטרטים כאתגר אישי וכדרך להתמודד עם ביישנות.

במהלך העבודה הכיר עידו את מישל, צעיר ארגנטינאי הנמצא בארץ לכמה חודשים. מישל הציג בפני עידו מספר תמונות של דמות הדראג שלו, ‘זאפירה בלאק’, ושאל את עידו אם הוא מוכן לצלם אותו.

“הצעתי למישל שנתמקד יותר בצילומים המתארים את תהליך העבודה שלו על הדמות מאשר בתוצאה הסופית”, מסביר עידו, “אני מכוון תמיד לאיזון בין נטורליזם לאופנה בצילום ואינני מתיימר בד”כ לספר סיפור כשאני מצלם, אבל בצילומי פורטרט הסיפור הוא חלק אינטגרלי מצילום טוב, מאחר וחלק גדול מהתוצאה תלוי גם במצולם/ת.

רציתי להביע את שלב הביניים שבין הדמויות. להראות את העיוות של הגוף שאנחנו לרוב לא רואים. את הכאב הכרוך ביצירת הצורה הנכונה”.

“מישל עד כה היה המצולם שהכי אתגר אותי, הן מבחינת העובדה שהוא המצולם הכי צעיר שלי והן מהעובדה שנושאים כגון ג’נדר קוויריות ומגדר בגיל צעיר ודראג דרשו עבודה מחושבת יותר.

את נסיונו בדראג למד מישל מצפיה בסרטוני יו טיוב. כך שעבודתו עדיין לא מהוקצעת והרבה דברים נעשו בדרך של ניסוי וטעיה. שנים הוא סבל מיחס שלילי לגופו מעצמו מהסביבה עם גוף שנחשב בעיני רבים כרזה מידי או לא שרירי מספיק אשר גרמו לו לסבל ולבושה. עם הזמן הוא למד לקבל את גופו, ועצם החשיפה ודמותו כזאפירה בלאק הוא לא רק גאה בגופו אלא מקווה שהוא יוכל לעורר השראה באחרים שנמצאים במצב דומה לשלו בעבר”.