גוונים של אי נראות

Pixabay | cc0

גיל 20, כנראה וחצי בערך. כבר עבר זמן מאז שהבנתי מה הנטייה שלי, או שלפחות כך חשבתי. היו אנשים שידעו. אבל אז הרגשתי שמשום מה, אני לא רוצה “לעשות עם זה” כלום. שום דבר. בכלל לא בא לי מערכת יחסים מהסוג הזה. לא עניינה אותי לא מיניות ולא רומנטיקה. ולא. הבנתי למה. בשלב הזה נתקלתי בשאלה “למה?” אחת גדולה. לא הבנתי למה אני לא רוצה. לא הבנתי למה זה. ולמה אני אמורה לרצות, בעצם, כאיזושהי הנחה בסיסית? המון “למה?” ותחושה שמשהו לא בסדר.

אחרי שדיברתי על זה קצת, שמעתי את המושג א-מיניות כמה פעמים, כנראה בסביבות גיל 21 וחצי. גם קראתי על זה קצת. א-מיניות מוגדרת כמשיכה מינית לאף אחד. בכל פעם נכנעתי, הפסקתי לקרוא והמשכתי להתעקש שזה לא זה. אז יש א-מיניות, אבל אני לא א-מינית, כי אני לא תואמת להגדרה, ולא משנה כמה המילים “א-מיניות” ו”א-רומנטיות” נשמעו דומות, זה הרי לא זה. המשכתי להאמין שאהיה לבד ושאני היחידה שמרגישה כך.

גיל 23. כבר אחרי שהמשכתי לקרוא קצת הלאה, אבל סוף סוף, החיפוש באינטרנט הסתיים והשתלם. סוף סוף המילים ספקטרום, וסוגי משיכה שונים שלאו דווקא באים ביחד (מעבר לזה שנטיות מיניות ורומנטיות לאו דווקא “באות ביחד” ויכולות להיות “לא תואמות” מבלי שאותו אדם יהיה א-מיני או א-רומנטי). נטיות שונות על הספקטרום, ו… משיכה ללא הרצון לעשות איתה משהו. החיפוש הכביכול קל, שבעצם היה מאוד ארוך, הגיע לסיומו. הבלבול נגמר.

בחברה שלנו קיימת הנחה שכל בן אדם שאנחנו פוגשים סטרייט, סיסג’נדר, אלו-מיני ואלו-רומנטי. נולדים לתוך ההנחה הזאת ומקבלים אותה עד שמבינים שלא, “אני לא X”

כלומר, מבחינתי הוא נגמר. מבחינת אחרים, הוא רק התחיל. הרי כל הספקטרום הזה הוא בעצם המצאה של אנשים מבולבלים, או ניסיון להיות מיוחדים, או משהו שצריך לטפל בו. או שמא אולי סטריליים, או אגואיסטים? צמחים, או שנמשכים לצמחים? או לחיות? ובעצם עם אילו איברים נולדו בכלל? אלה דוגמאות לשאלות מאוד חשובות לדעת המגיבים (רגע, סליחה, “כלים”, לא “”איברים”). או אנשים שהם מתעקשים שיודעים מה זה ויסבירו לך יותר טוב ממך, וביחד עם זה ימחקו זהויות. והרי א-פורים ודמיסקסואלים הם בעצם אנשים רגילים וממוצעים. תקראו את מה שהם כותבים לפני שאתם אומרים את זה. תשמעו אותם. זה ממש לא המצב הרגיל ואפשר להבין למה הם נעזרים במושג אחר ובקהילה ואיזה קשר הם מרגישים לספקטרום הא-מיני. הם לא מקבלים יחס רגיל, מסתכלים עליהם מלמעלה. אלה זהויות בלתי נראות ומושתקות. אלה זהויות שצריך לחפש כדי להבין, ולהבין שבכלל יש מה לחפש. אני שומעת אנשים אומרים שבאינטרנט אפשר לקרוא על כל הנטיות, כך שהכל בסדר, אבל אני אומרת שבכלל לא ברור לאנשים במצבים כאלה שהאינטרנט יעזור. בדיעבד מצאתי עוד אנשים שדילגו על א-מיניות מאותה הסיבה כמוני.

בחברה שלנו קיימת הנחה שכל בן אדם שאנחנו פוגשים סטרייט, סיסג’נדר, אלו-מיני ואלו-רומנטי (אנשים שלא מהספקטרום הא-מיני והא-רומנטי, בהתאמה). נולדים לתוך ההנחה הזאת ומקבלים אותה עד שמבינים שלא, “אני לא X”.

גם כאשר שומעים על האפשרויות האחרות, הן נוטות להיות מסודרות בשלבים כלשהם, ורווחת ההנחה שמי שלא סטרייט הוא הומו ולא בי, או פולי, או פאן, בנוסף לכך שהוא לא א-מיני, א-פור, דמי או כל נטייה מינית או רומנטית אחרת (ובעצם מובן מאליו שהנטיות המיניות והרומנטיות הן אותו הדבר). הכל חייב להתאים לתבניות המוכרות, וכשמשהו חורג מהן, אוהבים לטעון שהוא לא קיים.

שבוע זה הוא שבוע המודעות לא-מיניות, ורציתי לנצל את ההזדמנות כדי לפרוק כעסים ולנסות להסביר. א-מיניות לא חייבת להיות 0% משיכה, יש הרבה מעבר לזה. יש שכן שוכבים, יש שלא מעוניינים במין וגם אנשים שנגעלים מזה. רמות שונות, וסוגים שונים, וזה לא שחור או לבן. יש גוונים רבים יותר, גם כשהם בלתי נראים.