לאחרונה התפרסמה קריאה למלא סקר לבחירת נושא מצעד הגאווה השנה בתל אביב. בין כל הנושאים המעניינים בולטת במיוחד ההדגשה של נשים בקהילה.
רבים חשים הסתייגות מסוימת מלתת את ה׳ספוטלייט׳ רק למגדר אחד, כאשר הטענה המרכזית היא שזה מדיר את המגדר השני (והנוספים). במידה מסויימת זה נכון, זה אינו המצב הכי אופטימלי, אבל במציאות שלנו לגברים יש הרבה יותר כובד משקל בחיי הקהילה הלהטב״ית. בין אם בשפה שממשיגה את החיים שלנו, בין אם בנציגינו הפוליטיים, ובין אם בזה שמבחינת החברה גברים באשר הם מועדפים על פני נשים.
לעומת הטיעון כנגד, אני דווקא מרגיש שנושא הנשים במצעד הגאווה (אגב, לאיזה מגדר המילה גאווה זורקת אותנו?) רחב מאוד ובעל פוטנציאל הנגשה עצום. יש כאן אפשרות להתייחס גם לנשים לסביות, גם לנשים ביסקסואליות, ובהמשך ישיר לשנה שעברה, גם לנשים טרנס*ג׳נדריות.
זאת ועוד, ניתן להתאים את הנושא גם לטווחי גיל שונים, מהנוער המדהים שיש לנו, עד לותיקות הקהילה. אם רוצות אפשר גם לחפש ולמצוא נשים מהקהילה שבאות ממגוון רקעים אתניים, ומכל מיני מסגרות פוליטיות וחברתיות. ברור לי שזה מעט אוטופי, אבל מותר לחלום לא?
אני חושב שללא קשר לסקר או לנושא המצעד צריך להכיר בפועלן החשוב והבלתי נפרד של הנשים מהתנועה הלהטב״ית. הן חלק מהותי בחברה הישראלית ובקהילה הלהטב״ית בפרט, ובזכותן הוענקו לנו הרבה מאוד מהזכויות שמיוחסות לנו כיום. בנוסף, הן מהוות כוח כלכלי חשוב מאוד ל׳מטבע הוורוד׳ שאינו זניח כלל. התרומה שלהן לעשייה התרבותית, החברתית והפוליטית מעוררת השראה ואפשר שכל איש.ה יוכלו להתחבר ולהתרשם מכך.
בחירת הנושא תמיד מלווה בהמון רגש וחיכוכים פוליטיים, ולעיתים מרגיש כאילו נושא מסוים עולה על אחד ולוקח מהשני. יחד עם זאת, שווה להבין שכל אחד ואחת יכולים להתחבר לחגיגת הנשים והנשיות שהמצעד יביא. גם גברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנס*ג׳נדרים יכולים להתלהב, לשמוח ולהתגאות בעובדה שהרבה מאוד נשים מרכיבות את המעגלים החברתיים שלהם.
כולי תקווה שגם מעבר לאותו חודש גאווה, נמשיך להעצים את מקומן של נשים בחיי הקהילה. נבין שההיררכיות המגדריות שמהן באנו עדיין נמצאות בתוך הקהילה, וננסה להתמודד עם זה ביחד.
טורים נוספים של מתן לנדאו:
“אתה יכול להיות כל דבר ועדיין להימצא בתוך ההגדרה”
“אף אחד לא יגיד לי: השמנת, איזה יפה אתה”
