“ברחוב נחמני 28 עומד בניין פינתי, שבמרתפו התחוללה האינקויזיציה הפרטית שלנו”

בית אגודת הלהט”ב ברחוב נחמני בת”א | צילום: Talmoryair

נדרשו לי כמה ימים להתאקלם בחזרה בארץ אחרי שבוע בטולדו שבספרד, עם 600 יהודים מרחבי העולם, שהתכנסו כדי להכיר זו את זה, את ההיסטוריה של יהדות ספרד ואת הזהות היהודית הפנימית שלהם. לא אשקר, לרגעים במהלך השבוע הזה הרגשתי במסע לשטיפת המוח, אלא שהמוח שלי לא נרטב. לרגעים אחרים הרגשתי בר מזל שזכיתי להיות חלק למסע מחקרי שכזה, בנושא שמעניין אותי כל כך. ברוב הרגעים לגמתי באהבה את הסיפורים, התאהבתי בכמה בחורים, והתמסרתי לשמירת השבת עם סיפוק גדול.

מהרגע שהסיור התחיל הנכחתי את הזהות הגיי-ית שלי, לא היו לי ספקות בנוגע לחשיבות המכרעת עבורי, שהפורום המרשים הזה יכיר אותי יחד עם הזהות הזו, מדויקת ויציבה. אחרי תגובות של פליאה ובלבול הגיעו הסקרנות, ההזדהות והחברות. הכרתי שם אנשים שנכנסו לי ללב וזיהיתי שם אתגרים שלא עוזבים לי את הראש. וטוב שכך. כפי שהשכיל פרופ’ יובל נוח-הררי לומר בדבריו על במת מצעד הגאווה והסבלנות המהמם של ירושלים, אנחנו עומדים בפני תקופה בה טמונות סכנות של ממש ללהט”בים בישראל וברחבי העולם.

אנחנו נצלח את האתגרים, כי ההיסטוריה עומדת לרשותנו, יותר מאי פעם. ברחובות של השכונות היהודיות של טולדו וסגוביה משובצות עשרות פיסות זכרון שינסו להנציח, או לפחות להזכיר, את אחת מתקופות הפריחה החשובות של העם היהודי בגולה. רגע לפני שהקהילות היהודיות המפוארות של תור הזהב גורשו, התאבדו או התבוללו, הגיעה היהדות לשיא של התרוממות רוחנית וגשמית. החיטוט העמוק בהיסטוריה של העם הזה, שאני יותר ויותר שמח להיות חלק ממנו, העצים עבורי את המחויבות למשמעות הזכרון.

ברחוב נחמני 28 בתל אביב עומד בניין פינתי, שבמרתפו התחוללה האינקויזיציה הפרטית שלנו, הקהילה הגאה התל אביבית. רוצח חסר פנים חרט את הצלקת העמוקה והאיומה ביותר שידעה הקהילה הגאה בימי ההיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל

לצד מוזיאונים ואתרי הנצחה, נטועות בין רצפות של מדרכות בהולנד אבני זכרון זהובות שיזכירו כי הבית שעומד לפניך היה שייך ליהודי. בין רצפות של רחובות טולדו נבחרו למשימה אבני זכרון כחולות, בהן משובצת המילה ספרד ובתוכה נסתרת המילה יזכור. מעניינת בעיני העובדה שהקריאה היהודית-ישראלית לזכרון פונה בלשון זכר, כיאה לנרטיב המסורתי. מעניין אם אבותינו היו משכילים לבקש גם מהנשים לזכורנה, השכחה לא היתה מגיעה מהר כל כך.

ברחוב נחמני 28 בתל אביב עומד בניין פינתי, שבמרתפו התחוללה האינקויזיציה הפרטית שלנו, הקהילה הגאה התל אביבית. רוצח חסר פנים חרט את הצלקת העמוקה והאיומה ביותר שידעה הקהילה הגאה בימי ההיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל. כשנתבקשתי לסרטט סיור גאה בעיר על ידי צוות ההדרכה של אפליקציית Bite Mojo הכנסתי תחנה בכתובת החשובה. דווקא מהם השכלתי להבין עד כמה ערומה הפינה הזו מכל תזכורת לחשיבותו של האתר בתהליך הגיבוש של הקהילה המקומית.

ימהרו העוסקים במלאכה, מאגודת הלהט”ב (האמא הביולוגית של הברנוער), איגי (המשפחה המאמצת שלו) ועיריית תל אביב-יפו (השלטון המקומי והרלוונטי), בשיתוף פעולה עם חניכי הברנוער (בעבר ובהווה) למצוא את הדרך המכובדת ביותר להנציח את אשר התרחש במרתף של רחוב נחמני 28 שבתל אביב, במוצאי שבת ה-1.8.2009, י”א באב התשס”ט.

השבוע ציינו עשור לפיגוע, קשה לדמיין מועד ראוי יותר לטקס הסרת הלוט ולאיחוד המתקיים כאשר יו”ר אגודת הלהט”ב לשעבר הוא גם יועץ הקהילה לראש העירייה, והיו”רית היוצאת היא סגנית ראש העירייה.