love | CC0 1.0
בארץ אהבתי / רז לב
מהרגע שנכנסת משהו בחדר השתנה.
היה ברור שאני לא היחידה שהבחינה בכך, לא היחידה שהבחינה בך. אי אפשר היה שלא. גם שמלת השרוולים בצבע כחול דהוי והמגפיים באמצע הקיץ לא עזרו – המבטים של כולן הופנו בבת אחת אליך והעיניים הבוחנות החלו לעבוד ולחשב מחדש את המסלול הקצר ביותר לגשת.
תמיד תהיתי איך את עושה את זה. בלי להתאמץ בכלל את הופכת למרכז החדר. מפיצה אור, אנרגיה וצחוק מתגלגל. כולן רוצות להיות כמוך ולידך, ואם אפשר, אז בו זמנית.
היה כתוב לך ‘סכנה’ בגדול על המצח. לא הייתי צריכה להתאמץ כדי לראות את זה, ובכל זאת, כשנעמדת מולי בדיוק כשעמדתי לצאת, הצגת את עצמך ושאלת אם אני במקרה מחפשת מישהי לשנוא יחד איתה את העולם – לא יכולתי להגיד לזה לא.
אומרים שהאהבה היא סוג של סם. ככל שהיא מתגברת כך את מרגישה שאת עפה ועליי זה עבד כמו קסם. הכניס את כל הגוף לתחושות שכנראה רק חומר כימי יכול להסביר ומהרגע שפגשתי אותך כך בדיוק זה היה. הכל מתוח ומחכה לשעה בה תגיעי, תניפי את הפוני הצידה ותתקרבי אליי, תחייכי את החיוך הזה שגורם לאוזן ימין שלך להתרומם בצורה מצחיקה, תושיטי לי את ידך כבדרך אגב ותשלבי אותה בשלי, או סתם תניחי אותה על הרגל שלי במעין ליטוף מרגיע כשרק שתינו יודעות כמה אומץ זה בעצם הצריך ממך, כמה שדים היית צריכה לנצח בדרך, כמה חומות לשבור, כמה פחדים לקבור.
למדתי לזהות את המבט בעיניך כשעולה לך רעיון מעניין, לשים לב איך פניך מרצינות כשעומד לקרות משהו אסור, להצליח ליישם חלק מהחכמה שמתגלית בך מחדש בכל פגישה, בכל שיחה.
כשהיית נשכבת לצדי, שולחת אצבע ומשרטטת בעדינות קווים וגלים דמיוניים על בטני או על גבי, עיניי נעצמות מעצמן, הכל מסביב התערפל והתערבל כמו בכותרות הסיום של סרט מצויר בשחור לבן ובתוכן, הצלחתי לראות רק אותך.
הזמן איתך גרם לי להרגיש שאני סוף סוף חיה, שמצאתי את הסיבה לכל הדבר הגדול הזה. בכל כוחי ניסיתי לצעוק לך שאת הוואו של חיי, שתסתכלי איך אין שום דבר שיכול עלינו, שום דבר שיכול לכבות אותנו, אבל את הלכת ונעלמת, הלכת והתפוגגת כמו הלב שציירת לי על אדי המים החמים במקלחת.
הסכמת רק לספר על הדיסוננס התמידי הזה שלך, של אהבה ושנאה, של רצון ופחד, של משיכה והירתעות, של לעשות לעצמך או לדאוג לאחר.
אמרת שזה קורע אותך ושבסוף את רק מרגישה שאת נשארת בלי כלום, ערומה ולבד.
כל הרגעים האלה שלנו, היחודיים, שהתחברו בטבעיות כמו חלקים של פאזל – שמורים רק לך והיו שווים את הכל. את רכבת הרים, מסלול מפותל של עליות וירידות בו אני יודעת רק מתי אני עולה, אבל אף פעם לא יודעת מתי ואיפה אני יורדת, מתי הסיבוב הנוכחי ייגמר ואת תעברי לשבת בקרון אחר ותשאירי אותי מאחור, להסתכל על מה שכל כך רציתי שיהיה שלי.
אז כן. עדיין מחפשת מישהי לשנוא איתה את העולם, בזמן שאני אוהבת רק אותך.
