צילומים: גיא דניאלי
המקרא מלא בסיפורים בהם דמויות נשיות שונות מציגות לנו אידיאל, כללי התנהגות אתיים והגדרות לתפקיד האישה. רבות מההגדרות האלו חלחלו לתפיסה היהודית – ישראלית העכשווית שלנו.
מידן אדרי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, בחר לבחון את האידיאל הנשי המקראי עליו מושתתת התרבות שלנו, אל מול האישה הטרנסג’נדרית של היום, ולבדוק כיצד דמות האישה הטרנסג’נדרית מהווה אלטרנטיבה מודרנית לאידיאל זה, ועדיין לא גורעת מההגדרה העצמית והחברתית שלה כאישה.
במסגרת תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, יצר מידן את פרוייקט הצילומים ‘אשת חיל’. יחד עם הצלם גיא דניאלי והדוגמנית דורין אדרי, יצרו השלושה סדרת צילומים המציגה את האידיאל הנשי המקראי ומציעה פרשנות ביקורתית לאידיאל זה, בדמותה של האישה הטרנסג’נדרית, שמציעה אלטרנטיבה של אידיאל נשי חדש, חזק ועוצמתי.
“כחלק מהקהילה הגאה, אני נחשף מידי יום לאפלייה ובורות בכל הנוגע לקהילה הטרנסג’נדרית”, מסביר מידן אדרי, “הפרוייקט מהווה קריאה לחברה להסתכלות ביקורתית עצמית על המקורות שלנו, כאשר הוא מעמיד את האישה הטרנסג’נדרית בדמות של גיבורות תרבות מיתיות, נשים בלתי מעורערות וחלק מההיסטוריה של התרבות שלנו, ומעלה שאלות על ערכים, אידיאלים והתפיסה שלנו את מי היא אישה באמת”.
סדרת התמונות עוקבות אחר הסיפורים של הדמויות המקראיות הנבחרות ומציגה סמנים לסיפור חייהן ולתפקיד שהן מייצגות. כל דיוקן מציג נדבך שונה וייחודי בו מתרחשת התנגשות בין אידיאלים – בין דמותה של הטרנסג’נדרית המצולמת למול הדמות המקראית אותה היא מייצגת.
צילומים: גיא דניאלי
כך לדוגמה, סיפורה של רחל במקרא מלמד אותנו על חשיבות תפקידה של האישה בהבאת ילדים, זאת למול האישה הטרנסית שהיא אישה ללא רחם. כלומר, איבר או חוסר איבר בגופה לא גורע ממנה את ההגדרה שלה כאישה.
במקרה של רות, המקרא דואג לשבח ולהלל אותה על כך שעזבה את ארצה, מולדתה ואמנותה לטובת המשפחה, אמו של בעלה המנוח. האידיאל הטרנסג’נדרי שם את האישה במרכז, היא, ושאיפותיה להגדרה עצמית ומגדרית באות לפני השאר.
המקרא מציג את ושתי באור שלילי כדמות הרעה והמרדנית של מגילת אסתר, למרות שכל חטאה היה על כך שסרבה לרקוד עירומה מול גברים במשתה של אחשוורוש. האישה הטרנסית היא מרדנית, כהגדרה, היא קובעת את הטון לעצמה ויוצאת נגד המוסכמות החברתיות.
הגר מוצגת במקרא כדמות מובלת, היא שפחה חסרת מעמד – מגורשת וחוזרת כאוות נפשם של השולטים בה. על אף שבדומה להגר, האישה הטרנסית לא זוכה למעמד והכרה בחברה, היא כובשת מעמד משלה על כך שקובעת את כללי המגדר של עצמה
אחרונה, ואולי החשובה מכול היא חווה – האישה הראשונה והבלתי מעורערת, זו שהוענשה בחטא הפתיינות וקנתה לעצמה דעת. בדומה לחווה, האישה הטרנסג’נדרית התפכחה, היא מסרבת להתיישר למוסכמות חברתיות ופועלת נגד התפקיד המגדרי שהוכתב לה.
