בשבוע מלא בארועים היסטוריים, גילי בסון נצמדת לשגרה ולנורמליות
“אז תגיד תודה שאתה לא חתול”, עניתי לו לאסמס שאמר “את מסקרנת אותי” .
מכל האידיוטים, הסוטים וחובבי השליטה שאיכשהו מוצאים לנכון לפנות אלי בפייסבוק היה אחד שונה, התחלנו לדבר וניסיתי למצוא זמן שגם נפגש, התמונות שלו לא בישרו על מישהו בטעם שלי, אבל הוא דיבר קצת אחרת מהשאר ואותי זה מספיק עניין.
בין הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הגאה לתחרות מיס טרנס שעשתה היסטוריה, ובין כל דגלי הגאווה שנתלים ברחובות העיר וההתרגשות מהמצעד שמתקרב, יש גם את החיים האלו, הכאילו נורמליים שסיגלתי לעצמי. עבודה וחברות, נורמה של בחורה רגילה בגילי. אולי זה סוג של הכחשה. ניסיון להיות נורמלית במצב שבו אני כל דבר חוץ מנורמלית. אולי אין בי באמת צורך להתאים את עצמי לתבנית.
הלכתי לשיזוף כדי להכין את עצמי למסיבות שהולכות לעטוף את הסופ”ש שמתקרב כשתוך כדי אותו בחור מנסה לקבוע איתי זמן להיפגש. לא הייתי צריכה להסביר לו שאני טרנסית. הוא ידע מיד, ככל הנראה זאת גם הסיבה שבגללה החליט לפנות. הוא אמר שיש לו משיכה לאנשים כמוני ואפילו היה לו קשר רציני עם מישהי מחו”ל, משהו בכח שאנחנו מקרינות החוצה שעושה לו את זה.
אני לא יודעת מה נח יותר, מתי נכון לספר. חברה טובה אומרת שהיא לא מבינה אותי או את הצורך שלי לגלות לגברים שאני מכירה על העבר שלי ולמה לא פשוט לחיות את ההווה. מחמיא לי שהיא חושבת שלא ידעו עליי, אבל אני בטוחה שבסופו של דבר העניין יעלה. יצא לי להיות עם גבר שלא הבחין ולא ידע, וזה לא הקל עלי לצאת בפניו מהארון. דווקא כשמישהו יודע ואומר “לזה אני נמשך” יש לפעמים תחושת הקלה, אני לא צריכה לשחק. אני יכולה להיות אני. אני יכולה לספר על עצמי כמכלול ולא להסתיר או לעדן שום חלק, אני יכולה להגיד לו מה החוויה שלי ממה שאני עברתי ומה אני יודעת שנכון לי היום.
מה זה אומר להיות אני? אני זוכרת שבמהלך התהליך בשיחות עם פסיכולוגית, עלתה שוב ושוב השאלה איך חיי יראו אחרי הניתוח, במה הם ישתנו ובמה הם יהיו טובים יותר. סיפרתי לה בכנות גדולה על התחושות האינטימיות שלי ועל זה שלא אכפת לי אם לא יאהבו אותי או ירצו אותי. אני רוצה את עצמי.
דווקא כשמישהו יודע ואומר “לזה אני נמשך” יש לפעמים תחושת הקלה, אני לא צריכה לשחק. אני יכולה להיות אני. אני יכולה לספר על עצמי כמכלול ולא להסתיר או לעדן שום חלק
היא הסתכלה עליי וקטעה את השיחה:
“גילי, שיהיה לך ברור. אחרי השינוי את תהיי אישה לכל דבר ועניין”
“אני לא”, השבתי לה, “אני אהיה אישה טרנסקסואלית”.
לטוב ולרע לעולם לא אהיה אישה ביולוגית ואחווה חוויות של מי שנולדה בגוף אליו המגדר שלה משתייך.
היום שאני אחרי אני יכולה להגיד שיש בי את התובנות ואת היכולת לדעת הרבה יותר מכל אישה ביולוגית ומכל גבר לצורך העניין. יש בי עבר שאי אפשר למחוק, ויש בי תובנות שלא ארצה להשליך. היא הסתכלה עליי המומה מהתשובה ואישרה לי במבט מלא ביטחון שאהיה בסדר ושאני אכן שלמה לקראת התהליך.
אבל היום יש גם כל כך הרבה חוויות חדשות, כל כך הרבה תובנות שלא הייתי מגיעה לרבע מהן אם לא הייתי עוברת התהליך. ויש את הנורמליזציה, יש אותי הולכת ברחוב.. סתם ככה ושרה לעצמי אסף אמדורסקי. “15 דק’, בסה”כ רוצה להיות אחת שיזכרו”.
ובעוד אני עושה בדיוק את זה, אני צועדת לאורך שד’ בן ציון אל הבית שלי וחושבת מה ללבוש ואיך אספיק לקפוץ לחנות לקנות לחברה מהתיכון את המתנה שאני מתכננת לקנות לה להיום ההולדת. אחרי סקירה של כל האפשרויות שלה לבלות היא החליטה על “ננוצ’קה”, התארגנו על איך ומתי והתחלתי גם אני בהכנות לקראת המפגש. היה שמח וכיף כשהמלצר שמכיר את החברה פרגן לנו במשקאות. המקום מכיל בתוכו מטבח גרוזיני עשיר בגרסה טבעונית. איך יכול להיות ששני הקיצוניים האלה נפגשים למנה שלא מפסיקים לדבר עליה, זו הגדולה של המקום.
אולי ככה גם אני? שני קיצונים שאיכשהו נפגשו בגוף אחד ומעוררים שיחה שלא יכולה לצאת ממישהו אחר. שיחת בנות הפכה לסדרת השאלות שאני כבר די רגילה לענות עליהן: איך זה נראה? איך זה מרגיש? מה עשו איתו? ואיך זה מרגיש כשאני גומרת?
החברה הסתכלה עלי ואני עליה, היא ניסתה לחלץ אבל לשווא. כמוני היא ידעה שאין לי ברירה אלא לענות, היא ניחמה אותי באוזן והזכירה לי שסה”כ זה נעשה מתוך עניין וסקרנות, שאין בזה רע והיא צודקת. יכול להיות שאני כאן כדי ללמד אחרים שיעור, שאם עברתי תהליך כל כך מדהים אני יכולה להאיר אחרים ולהוקיע בורות, אין לי בעיה עם זה, פשוט לא תמיד בא לי על זה.
אבל כשאין ברירה אז אין ברירה, וככה יצא שהמשכנו בשיחה וסיפרתי הכל בפתיחות האופיינית לי. בסופו של דבר גם השיחה הזו עברה למצב הנורמלי כשזו ששאלה הבינה שהחוויה שלי ושלה דומה. שמה שהיא מספרת על בחורים וגמירות לא שונה מהחוויות שאני מגלה בעולם הזה ובגוף הזה. ככה יצא שמתוך השיחה היא למדה ממני דבר אחד או שניים ואני ממנה על עצמי.
מהשולחן עברנו לגרסת הבר ולמוזיקה נוראית שהתנגנה ברקע, משקה אחרי משקה עשו את שלהם וגרמו לי להרגיש יותר ויותר את התחושה הכיפית הזאת בגוף, הסתמסתי עם הבחור והבטחתי לו שנפגש עוד הלילה ונכיר.
עזבנו את המקום והתחלנו לצעוד כשאנחנו מתלבטות אם לקחת מונית. אני על עקב דק אדום ולא גבוה במיוחד, מענטזת את דרכי כשמאחורי אחת החברות מעירה: ” אני בעקב כזה הולכת כמו גבר”. הסתובבתי ועניתי חזרה: “אני בעקב כזה הולכת כמו קוקסינל”.
