פעילה חברתית פמיניסטית, עובדת סוציאלית מתמחה בבריאות להטב”ק בשרותי בריאות כללית, מטפלת בקליניקה הגאה במרכז הגאה, ממובילות פרויקט “קשת הזהב” לאוכלוסיה מבוגרת בקהילה וממייסדות פרויקט להטב”ק דוברי רוסית בארץ
עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
עם סוזן סונטאג. פילוסופית ביסקסואלית שהייתה סופרת, במאית קולנוע, מומחית בתורת הספרות ופעילה פוליטית יהודיה-אמריקאית. אם זה היה מתאפשר, אי שם בפריז. תובנות שלי על השפעות תרבותיות ומגדריות התחילו ממנה. יש לי הרבה מה לברר אתה.
מה לדעתך הקשר בין גאווה לפמיניזם?
נראה לי פמיניזם כפילוסופיה היא האימא של הגאווה.
מה הייתה נקודת המפנה בחייך שממנה התחלת לפעול למען הקהילה הגאה?
אם הזיכרון לא מטעה אותי, הייתה זו היציאה האישית שלי מהארון. היא גם הפגישה אותי עם פחד אישי שלי וגם חשפה עד כמה הסביבה יכולה להיות נגועה בהומופוביה ועד כמה התמיכה חשובה, עד כמה יש מה לעשות וחייבים לעשות דחוף. מה שגרם לי לקחת אחריות.
באיזה אירוע או פעולה שלקחת בה חלק את הכי מתגאה?
האמת היא שיש כמה, אבל אחד המשמעותיים בשנים האחרונות הוא תפקידי כעובדת סוציאלית רפואית שאני ממלאת במסגרת שירותי בריאות כללית במרפאה הגאה. תפקיד הפועל לשוויון הזדמנות בבריאות ללהטב”ק, בין אם לתת מענה הולם וראוי לחברי הקהילה, הכשרת צוותים מקצועיים של עמיתות ועמיתים. זה חלום שהפך לאג’נדה שהפכה לתכנית פעולה, שאחרי הרבה מאמצים, יוזמה ותעוזה זכיתי “עוד בחיי” להזדמנות לבצע תפקיד ייחודי במערכת הבריאות הכי פורמאלית והכי מיינסטרימית שאפשר.
מה את אוהבת לעשות בשבת בבוקר?
להכין עם כל המשפחה הקטנה שלנו את ארוחת הבוקר הכי טעימה בעולם.
לאן אנחנו צועדות? איפה את רואה את הנשים בקהילה בעוד 5 שנים?
אני מאוד מקווה ומכוונת שאנחנו צועדות לסולידריות נשית, להמון עבודה על נראות ועל תפיסת מקום, על מודעות נשית, לסבית, קווירית, ביסית ולעוד הרבה הגדרות, ומה שבין ההגדרות, בחינוך ובפעילות חברתית ופוליטית. אני רוצה לראות הרבה יותר נשים לסביות, בי, טרנס ועוד בעמדות של קבלת החלטות בקהילת הלהטב”ק ומחוצה לה. והרבה יותר נוכחות פמיניסטית.
מהו העיקרון הכי חשוב לך בחיים?
תמיכה הדדית ופירגון, שהיא כאמור לא מילה גסה. אלו הדברים שמעצימים את חברותינו בדרכנו הארוכה.
