בית המשפט העליון | zeevveez | CC BY 2.0
עוד לא עברה שנה מאותו קיץ של מחאה אדירה, שהעבירה את הקהילה הגאה שינוי משמעותי – הפכנו מחאתיים יותר, מודעים יותר ומאוגדים יותר. גם הייצוג הפוליטי הגאה עלה, הן בזירה הארצית והן במקומית, ויש הרגשה של השרשה של שיח חדש בתרבות ובחיים הגאים, שיח מאבקי וזהותי הרבה יותר.
אם נסתכל על השנים האחרונות- הקהילה הגאה היא כוח משמעותי בציבוריות הישראלית. כוח תקשורתי מכובד עם ייצוג ונראות משמעותית (מאסי עזר וליאור נאור עד מתמודדי ריאליטי, תכניות אירוח, סיקור חדשותי אוהד ומקיף), כוח צרכני חזק ודומיננטי (מספיק לראות את כל נותני החסות למצעדי הגאווה לצד פרסומות עם ייצוג גאה שצצות חדשות לבקרים) וכוח הסברתי ושיווקי (אהמ אהמ ביבי באיפ”ק, פרסומות של משרד התיירות וכמובן- האירוויזיון).
אנו נמצאים בכל מקום. בשדרות פיקוד בצבא, בשורה הראשונה של המגזר השלישי והחינוכי, ובשנתיים האחרונות אנחנו מתחילים ומתחילות להרקם ככוח פוליטי.
אך למרות היותנו קהילה חזקה ודומיננטית- אנחנו מופלים בחוק. לא בחוק אחד ויחיד, אלא בקשת רחבה של חוקים ותקנות בהם אנחנו אזרחים סוג ב’- שחור על גבי לבן.
נכון, אנחנו לא איראן ולא רוסיה, אבל אנחנו גם לא נמצאים במקום בו מדינה מערבית מתקדמת יכולה וצריכה להיות ביחס לקהילה הגאה.
במישור החוקי והחקיקתי אנחנו באמצע הדרך. אך ורק באמצע. ומי לדעתכם קידם אותנו לאמצע הדרך? מלבד כמה מחוקקים ומחוקקות אמיצים ואמיצות, את רוב החירויות החוקיות שלנו, אנחנו כקהילה חבים לבית המשפט העליון.
במציאות הפוליטית בירושלים, (גם תחת ראש עיר חילוני) רק התערבות של בית המשפט העליון גרמה לעירייה להזרים תקציבי תמיכה לפעילות הקהילה הגאה בעיר.
מאבק הפונדקאות הזכרנו? רק בזכות בג”ץ ניתנה להורים בני אותו מין לקיים תהליך פונדקאות ולאזרח את ילדם שיוולד בעקבות התהליך.
לא מזמן ראינו תמונה של הפזמונאי נעם חורב ובן זוגו נישאים בטקס אזרחי בחו”ל. גם זה קרה רק בזכות קביעת בג”ץ כי שני בני זוג מאותו מין יכולים להרשם כנשואים בארץ לאחר שהתחתנו בחו”ל.
החוק והצדק היו שם לרוב לטובתנו. הם הגנו עלינו וקידמו אותנו כל פעם צעד אחד קדימה. היו שופטים בירושלים שניצלו את מעמדם החוקי ולהתערב לטובת שוויון זכויות כשהממשלה החליטה נגדנו, או החליטה שלא להחליט. אך ביום בו לא יהיו שופטים שיוכלו להתערב לטובת הקהילה הגאה, אנחנו נאלץ להסתמך אך ורק על המחוקקים ומשרדי הממשלה.
אם וכאשר הקואליציה הנוכחית והמסתמנת תקום (הליכוד, כולנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, חרדים וליברמן) יכול לקרות תרחיש לא דמיוני בכלל שבו בצלאל סמוטריץ’, ח”כ בכיר ומארגן מצעד הבהמות, יכהן כשר לבטחון פנים. סמוטריץ’ יכול להחליט שמצעדי הגאווה לא באים לו טוב בעין ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי על מנת להערים אין ספור קשיים על קיומם. ומי יתנגד לו בקואליציה? החרדים? הבית היהודי? או אלה שחרדים לשלמות הממשלה שלהם בליכוד?
בואו נשים בצד תרחישים דמיוניים. חלק מההסכמים הקואליציונים של אותה סיעה בממשלה היא להקים את ה”אגף לשלמות המשפחה” במשרד הדתות. בואו ננחש לבד לאיזה שלמות של אילו משפחות יפעל המשרד לקדם מכספי המיסים שלנו.
בכנסת הקודמת לא עבר אף חוק פרו להט”בי אחד. אפילו לא אחד. וזאת עובדה. בקואליציה המסתמנת, לא רק שאף חוק או התקדמות למען הקהילה לא אפשריים (ולא “בעלי היתכנות פוליטית” כמו שאמר ידידנו נתניהו) אלא שקיים חשש סביר ומחריד שהמאבק שלנו ילך אחורה עם חוקים ותקנות לרעת הקהילה הגאה. כי הפעם לא יהיה בית משפט שיגן עלינו משום כוח של שום חוק יסוד. ועם כזאת קואליציה, למה לא?
מדמיינים תרחיש זוועות כאלה? הוא אפשרי.
לדעתי, כל מי שרואה את עצמו.ה כחלק מהקהילה הזאת או כמי שרוצה בטובתה צריך.ה לקום נגד החוק הרע הזה. תהיו ליכודניקים, יש עתידניקים, ימניות או שמאלניות- זה מעבר לזה. החוק הזה יפגע בנו. לא תאורטית ולא בסיכוי נמוך.
יש לנו מה לדאוג. יש המון. צאו לרחובות, תחתמו על עצומות, הגיעו לנבחרי הציבור. לא מדובר רק בחסינות לנתניהו, אלא בחיים של כל אחד ואחת מבנות הקהילה שלנו בהווה ובעתיד.
ומה עושים אם הוא כן יעבור? הכוח המוביל והדומיננטי בחיינו כיום הוא הזירה הפוליטית. אם היינו חזקים ומובילים שם – היינו מתקדמים במהירות ובקלות לעבר השוויון והביטחון המיוחלים. עכשיו כשאנו מתקדמים לקראת איבוד ההגנה של בית המשפט העליון על זכויותינו, אנחנו צריכים להיות כוח גדול ודורסני בזירה הפוליטית.
אני לא מכיר היום שום אמיץ או אמיצה בתקשורת שידברו נגדנו בלי למחוק את עצמם במיינסטרים. אז ככה, רק בפוליטיקה. כמו שהפכנו לכוח תקשורתי ותודעתי חזק, כך נהפוך לכוח פוליטי.
דרוש כאן שינוי עומק חשיבתי ותרבותי בקהילה. אנחנו צריכים להתפקד למפלגות, להתחיל לדבר בשפה פוליטית, לצבוע את המצעדים והאירועים שלנו בשיח פוליטי מאבקי. אנחנו צריכים יותר ח”כים.ות גאים וגאות ויותר בעלי ברית פוליטיים.
אם נחליט- זה יקרה. אם פסקת ההתגברות תעבור נקבל מכה אנושה בכנף וזה יהיה הזמן הקריטי שלנו להתחיל לדבר פוליטיקה. כי רק ככה נכפר על אובדן ההגנה המשפטית. ורק ככה ננצח.
הכותב הינו מנהל תנועת “החזית הגאה”- התנועה לשינוי תודעה ולמעורבות פוליטית גאה.
