אם יש הוכחה אחת לכך שכל המאבקים קשורים אלו באלו, זוהי אמנות המחאה שנשארת רלוונטית תמיד, לא משנה מתי ובעיצומו של איזה מאבק היא נכתבה.
אחת הדוגמאות הבולטות אלו הם שיריה של פט פארקר, משוררת ואקטיביסטית אפרו אמריקאית ולסבית, שכתבה לפני יותר מחמישים שנה על נושאים כמו מלחמת וייטנאם, זכויות האזרח, גזענות וזכויות נשים, יצירות שרלווטיות הום באותה מידה.
עד כדי כך רלוונטיות, שנעמה הכהן ותומר ביתן החליטו להקליט אותן מחדש, בעברית, ואף יצרו פרויקט שלם בשם AINT NO LADY, שמטרתו להביא לקדמת הבמה את המילים והמסר של פאט פארקר.
אחרי השיר הראשון, “החוק”, שהושמע בתחנות רדיו רבות, החליטו חברי הפרויקט להוציא שיר קצת שונה, ובחרו בשיר “איפה תהיו” שמילותיו קוראות לחברי וחברות הקהילה הגאה להיות ערניים לשינויים החברתיים ולצאת מהשאננות. הקליפ שיצר בנימין אסתרליס נתן למילים וללחן מימד ויזואלי עוצמתי.
עלייתו של הקליפ לוותה בדרמה לא קטנה, לאחר שיוטיוב בחרה להסיר את הקליפ מהפלטפורמה בטענה שהוא מכיל “דברי שטנה”.
“בהתחלה העלנו את הקליפ ליוטיוב ועוד לפני שפרסמנו אותו יוטיוב הסירה אותו בטענה שהוא מכיל: “דברי שטנה”, מסביר תומר, “פנינו לגורמים שנוים בתקווה שיבטלו את האיסור אך ללא הצלחה. בסוף פשוט נאלצנו לשנות את הסרטון להעלות אותו מדף אחר, ועכשיו הוא זמין בכל הפלטפורמות כולל ספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיונז”.
“אחרי שהוא הורד מיוטיוב ביקשנו מאנשים שישתפו את הקליפ בפייסבוק ובכל רשת חברתית אחרת, ולשמחתי זה קרה. הרבה א/נשים תמכו במאבק שלנו נגד יוטיוב ושתפו את הסרטון בפיד שלהםן”, מוסיפה נעמה, “לכל אותםן א/נשים אני אשמח לנצל את הבמה הזאת ולהגיד תודה”.
“המסר בגדול הוא יותר אהבה- פחות שנאה”, מסבירה נעמה, “להיאבק לשוויון זכויות ולגרום לא/נשים לראות כל אדם שווה. השיר “איפה תהיו?” מדבר על הקהילה הגאה וקורא לשינויים חברתיים מתחת לפני השטח אבל עבורי הוא גם מזכיר לי את החובה שלי לדאוג למיעוטים אחרים. סה”כ כשיש שנאת מיעוטים יש שנאה נקודה והזמן בה השנאה תגיע אליך זה רק עניין של זמן”.
המסרים האלו חייבים לקבל במה נוספת
מאחורי פרויקט AINT NO LADY נמצאים שלושה יוצרים צעירים – נעמה הכהן – מוזיקאית ופעילה חברתית, הוציאה אלבום בכורה שמדבר על היציאה שלה מהארון, בין היתר יזמה והקימה את מצעד הגאווה הראשון והשני ברחובות, תומר ביתן – זמר, יוצר ונגן, הוציא אלבום בכורה בשם “מסיר דאגות”, ויונתן לייבוביץ’ – גיטריסט, בסיסט ויוצר, חבר בהרכבים שונים ששחרר לראשונה 2 אלבומים: “#Madlick” ו-“You Guys”.
השירים שנבחרו לפרוייקט תורגמו ע”י “רעב” ספרים (יעל דקל, יעל לוי חזן, חני כבדיאל), השואפים להכניס אל התרבות הישראלית טקסטים שיאתגרו אותה ואת הנחות היסוד ההומוגניות שלה.
“הרעיון לפרויקט התעורר בזכות יעל לוי-חזן ז”ל”, מספרת נעמה, “כשיצא הספר “איפה תהיו” היא הזמינה אותי להופיע בהשקה של הספר. דיפדפתי בספר והתחברתי כפמינסטית, מזרחית ולסבית. אמרתי לעצמי שהמסרים האלו חייבים לקבל במה נוספת ומוזיקה היא הדרך שאני יודעת לעשות את זה”.
“לפני כמה שנים, באמצע הטור שלנו בגרמניה, נעמה הציעה שנעשה את הפרויקט הזה”, מוסיף תומר, “מאחר שפאט פארקר היא אפרו אמריקאית ידענו שצריך להושיב את המילים שלה על ביט. אבל בהתחלה לא חשבנו שנוציא את הפרויקט החוצה עם חברת הפצה או שנשחרר סינגלים, הרעיון היה לעבוד על זה יחד ולהעלות את זה לבנדקאמפ (פלטפורמת מוזיקה אינטרנטית)”.
התכניות השתנו לאחר שיעל נהרגה בתאונת דרכים, בחודש דצמבר 2017, שעות ספורות לאחר שהשתתפה בחנוכת הבית הגאה בב”ש.
“הרגשתי שאני רוצה שהאלבום הזה יהיה לזכרה ולכבודה”, אומרת נעמה, “ואז הבנתי שאין מצב שזה נשאר קטן. חיפשנו מפיק ונכנסו לעולם הזה והשקענו את כל כולנו כדי שהפרויקט יצא. ככה בעצם נולד כל הפרויקט”.
את רוב השירים באלבום תרגמה יעל לוי חזן ז”ל שהיתה אשת ספרות ואקטיבסטית בקהילה הגאה בבאר שבע.
כיצד נוצר החיבור עם יעל ז”ל?
“יעל ואני הכרנו דרך הפייסבוק ודרך המוזיקה”, מסבירה נעמה, “היא היתה בהופעה שלי בבאר שבע כך נוצרה החברות והמשך הזמן הזמינה אותי להקליט את שיר הכניסה שלה ושל עומרה בחתונה שלהן. יעל היא דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה, באופן אישי אני מרגישה שאני הושפעתי ממנה בכל כך הרבה אופנים וכל כך הרבה פעמים מעבר לשיחה אישית, יעל היתה כל כך פעילה בין אם זה שירים שתרגמה, ערבים שלקחה בהם חלק כמו “ג’נדר בלנדר” וערבי שירה של “כושיעלהאמאשלהם”. אני הושפעתי מיעל המון ורק מקווה שזה מצליח להקרין החוצה.
כשהתחלנו את הפרויקט הזה לא שיתפתי את יעל, רציתי להפתיע אותה וכל חזרה חזקתי את עצמי מלשלוח לה הקלטה של השיר כי רציתי שהיא תשתמע את האיכות הכי טובה לצערי הרב היא נפטרה לפני שהיא שמעה משהו אבל שיתפתי את ערן שהוא חבר טוב שבשבעה שלה סיפר שהיא ידעה שהפרויקט הזה בתנור, ושהיא שמחה לשמוע עליו אז אני מתנחמת לפחות בזה”.
