"איך אישה אמורה לקבל את עצמה אם החוק אומר שאהבתה פחותה ולא ראויה?"

שנים נלחמתי במי שאני.
לא רציתי להיות לסבית.
אפילו המילה נשמעה לי גועלית, כשזה הגיע אליי.
גם בזה את דפוקה?
הייתי אומרת לעצמי באכזריות אין קץ
גם פה את מתכוונת להיות אחרת?
לא הספיק לך המקצוע שבחרת?
רוצה גם בחייך האישיים להיות נבדלת?

בתור שחקנית, הייתי רגילה לעטות על עצמי סיפורים.
הייתי מאוד משכנעת בתור הסטרייטית הנחשקת, ונהניתי לשחק את התפקיד לזמן מסויים.
אבל ככל שהתגברתי, הבנתי שעולמי הפנימי שוצף גועש ועומד לעלות על גדותיו.

את בת הזוג הראשונה שלי הכרתי בסוף שירותי הצבאי.
בדיוק קודמתי להיות רס"פ והחלטתי לנהל פגישות עם קודמותיי לתפקיד. כך פגשתי אותה. המפגש שהחל כחוויה נסיונית מבחינתי, הפך עמוק משציפיתי ובמהרה מצאתי את עצמי שוחה איתה בעמוקים של נפשי, הרחק מחוף המבטחים שהייתי כה רגילה אליו.

הלוואי והייתי יכולה להגיד שפה קיבלתי את עצמי. שפה אמרתי אוקיי וחיבקתי אותה ואותי וליבי התנפח לגודלו האמיתי. האמת היא שפה הכל התחיל להיות קשה.
עם כמה שנהניתי להיות עם זוגתי, לא הסכמתי לקרוא לה ככה, להיראות בחברתה ושלא לדבר על להחזיק ידיים ברחוב. פיתחתי דיסוננס מלחיץ מול העולם ומול עצמי – אהבתי את ההתרגשות, שנאתי את עיוות התמונה של איך זה אמור להיות בתוך הראש שלי. עוד לא הבנתי אז שהעוצמה שלי מתגלה כשאני מעיזה להתמסר לאהבה שלי.

אני לא חושבת שזהו תהליך מיוחד לי.
רבות סופר על הארון הנוראי לאורך היסטוריית האנושות.
אני יודעת שכמעט כל מי שיצא מן הארון, עבר תקופה מחשלת של ייסורים בחסות עצמו. וזה מה שהכי כואב כאן. אותם האנשים אשר נאלצים להילחם על זכויותיהם הבסיסיות מול המדינה והממשל הם אותם האנשים אשר עברו תלאות מול עצמם. אותם האנשים שספגו התעללות ולעג מחבריהם לכיתה על היותם בולטים בנוף, עשו זאת לעצמם הרבה קודם לכן. אני עדה חיה לכך.

לקח לי הרבה זמן להבשיל עם פוסט גאה השנה.
לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב.
הרגשתי שוב דיסוננס. הפעם מול המדינה כולה.
איך אישה אמורה לקבל את עצמה אם החוק אומר שאהבתה פחותה ולא ראויה? איך אישה אמורה להקים משפחה אם המדינה לא מכירה בה? איך ילדה בחטיבה שמגלה שהיא נמשכת לחברתה הטובה אמורה לאהוב את עצמה אם כל המדינה אומרת לה שמשהו בה לא בסדר? ואני לא מדברת רק על לסביות. זהו קצה הקרחון. איך ילדה שנולדה זכר אמורה להרגיש כשהמדינה כולה עדיין מגדירה אותה כחולת נפש?

למזלי
ובזכות העבודה הקשה שלי עם עצמי
היום אני חזקה
היום אני עונה בשלווה וברוגע מתוך מקום שליו ושלם
כשאני נתקלת בבורות מכפישה.
היום אני מחבקת את אהובתי ברחוב ומנשקת אותה מתי שמתחשק לי.
היום אני שלמה.

אני מעודדת את כולנו
להיכנס פנימה
ולאהוב
את מה שאנחנו

מתוך המקום הזה
זה בלתי אפשרי
לשנוא.

מזמינה אתכןם לחגוג איתי אהבה ביום שישי הקרוב בלסביהונסט, 12:00, הבימה. 15.6.18