שירה קווירית חושפת אזורים נסתרים של השפה העברית

צילום: ריקי רחמן

ספרי לי קצת על עצמך. מי את.ה?
אני חוֹלֶקֶט. אפשר גם אוּרי. המגדר שלי מיוחד. אני משתמשת בלשון מעורבת כי זו האופציה שהכי מתאימה לי בעברית והיא די כיפית סה”כ. אני חי חיים חצויים בין ירושלים (בית) לתל אביב (דברים), ותכלס הרבה מהזמן בדרכים – משלחת את “שוקולד פנדה” לרחבי הארץ, ומלמד בביה”ס לאמנויות המילה – קורס פרפורמנס וכתיבה. אני משוררת ועושה פרפורמנס ודראג. על הבמה מוכרת לרוב בתור שושנה בנהחוחים.

מאין עלה הצורך וההשראה לכתיבת הספר?
שירה אני כותבת מגיל מאוד צעיר – סביב חטיבת הביניים. נו, מתי שכולם כותבים שירה, לא? לפני שלוש שנים נרשמתי למחזור הראשון של ביה”ס לאמנויות המילה בירושלים, ושם התגבשה משמעותית זהותי כאדם כותב. לאורך המסלול בביה”ס (שנתיים) הרהרתי הרבה ברעיון של פרסום קובץ משיריי, ותוך כדי גם התנסיתי לראשונה בפרסום שירים בודדים בכתבי עת שונים. ההחלטה הסופית להוציא ספר לאור נפלה בעצם סביב פרויקט הגמר בבי”ס, והפרויקט נמשך באופן טבעי הרבה אחרי סיום התכנית. “מקום לשירה” רצו להוציא את הספר אצלם, ולי הייתה התנגדות לא קטנה לקונספט של ספר מודפס – תוצר גשמי וקבוע שמבחינתי מנוגד לחוויית הפרפורמנס שהיא כולה סביב הרגע החולף. לבסוף החלטתי שאני “מגלמת תפקיד” של משורר שמוציא ספר, וזוהי פעולת פרפורמנס מתמשכת שאני מתמסר אליה עד הסוף. זה עבד.

הספר נכתב לאורך עשור- מה השינויים שחלו בך כיוצר.ת תוך כדי? מה גילית על עצמך? ממה הופתעת?
וואו, מה לא השתנה? המון – יצאתי מהארון מספר פעמים בהקשרים שונים (ועודני, כי הארון לא באמת מאחוריי), עזבתי חיים בתנועה שיתופית (דרור ישראל), התחלתי לעסוק באומנות באופן יותר אינטנסיבי וממוקד, הפסקתי לעשות מילואים, גם תפיסת העולם שלי השתנתה בהרבה היבטים. דבר משמעותי מאוד שקרה הוא גילוי מחדש של תכונות שקיימות בי ונהגתי לראות כשליליות – למשל רגישות, פגיעות, עקשנות, קטנוניות – התחלתי לראות בהן עוצמה ויחודיות. בעיקר בבחירה שלי לבטא אותן יותר בחופשיות, בין השאר כחלק מהאומנות שלי. נדמה לי שהופתעתי, וזה עדיין קורה, בעיקר מההבנה שהחוויות האישיות שלי, עד כמה שלרוב אני חש שהן פרטיות וספציפיות, יכולות לעורר הזדהות וחיבור אצל הרבה אנשים. עוד דבר משמעותי שקרה לי הוא הגילוי של עולם הפרפורמנס. הכתיבה מרגישה כמו משהו שנמצא איתי מינקות, אבל ההוויה הפרפורמטיבית, הקשב לרגע שמתהווה בגוף ובסביבה, זה דבר די חדש בחיי והוא משפיע מאוד על כל יצירה שלי, גם על הכתיבה כמובן.

עיצוב העטיפה מיכאל (מיש) רוזנוב

כיצד השפה העברית וחווית הקיום במדינת ישראל השליכו על ההתעסקות שלך במגדר ובשיח סביבו?
אני מנחש שהיה עולה בי צורך לעסוק וליצור סביב מגדר בכל מקום אליו הייתי נולד. עם זאת, גדלתי בקיבוץ, בפריפריה, בסביבה מאוד גברית, שמרנית, קווירפובית והומופובית, אפילו שהיא אוהבת לראות את עצמה כמתקדמת ופתוחה. בשפה לא היה מקום לזהות שלי כפי שחוויתי אותה, ומסלול החיים שיועד לי, לכאורה, לא התאים לא לנפש שלי ולא לדעותיי ולחלומותיי. נדרשו לי שנים רבות להבין את זה. הרגישות לשפה הייתה עבורי כלי להתמודד עם הפערים בין הפנים לחוץ, והרגישות הזאת גם נוצרה והתפתחה מאותם פערים. זה פועל לשני הכיוונים. מה ששנים רבות נחווה אצלי כאילוץ או מגבלה – הבינאריות של השפה העברית, או מה שיונה וולך קראה לו סקסמניאקיות – היום, בוודאי בשירה אבל גם ביומיום במידה רבה, משמש לי כריבוי של אפשרויות ביטוי וחקירה. כמובן שלא בכל מקום הלשון המעורבת מתקבלת בהבנה או באהבה, אבל אפשר להרגיש איזשהו שינוי.

גם אחרי שעזבתי את הקיבוץ, יצאתי לשנת שירות בנוער העובד והלומד והתגייסתי לנח”ל – בעצם המשכתי לקחת חלק במסגרות ובמעגלים אלטרנטיביים שמתיימרים לפרוץ את גבולות הנורמה, תוך שהם מכוונים אל לב המיינסטרים וההגמוניה (צבא, מעמד הביניים הישראלי, ההטרונורמה) ומייצרים בתוכם, כמו כל קהילה או חברה, נורמות וקודים מסוימים. מבחינתי הדבר יצר עוד שכבה שלמה של מורכבות לעבור דרכה, כי מחד הרגשתי שהפתיחות והדיאלוג זמינים לי במידה גבוהה, ומאידך חייתי בסביבה מצומצמת ולא נחשפתי למגוון האפשרויות הרחב שקיים בכל תחום שהוא. אני חושבת שהחוויות האלו הטעינו את העיסוק שלי במגדר באופי של חסך, של היעדר חופש מסוים שקשה לשים עליו את האצבע, של רגישות גבוהה לנורמות קולקטיביות אל מול חיפוש אינדיבידואלי.

מהי חשיבותה של שירה שירה קווירית בעינייך? מה מבדיל או מייחד אותה?
אני סבורה ששירה קווירית עשויה לחשוף אזורים נסתרים ויפים של העברית. זה משהו שקורה לי כשאני כותב בעברית, וזה לא חייב להתבטא רק במגדר בצורתו הפשטנית, כלומר שימוש בגופים, אלא ביחס הקווירי לשפה, שלא מקבל אותה כמובנת מאליה או קבועה. יש שיגידו שזה מה ששירה ככלל אמורה לעשות. אני לא בהכרח מסכים (ששירה אמורה להיות משהו, בכלל), אבל נדמה לי שיש עוד רבדים בשירה קווירית שסודקים את השפה ואת החוקים שלה, ואנחנו לרוב פחות מתייחסות אליהם כשאנחנו מדברות על שירה קווירית. כמו כן חשוב לציין שיש מעט מאוד שירה קווירית בארץ. יש הרבה שירה הומואית שכמובן משתלטת על ה”נישה” הזאת (למי שרואה את זה חלק מאותה נישה), ויש שירה לסבית אבל יש מעט שירה קווירית וטרנסית וביסקסואלית. אני מדבר כמובן על מה שמתפרסם בהיקף מסחרי. קוויריות שכותבות שירה אני מכירה הרבה. אני חושבת שזה חסר גם במובן של ייצוג ונראות והנכחה של זהויות שחורגות מהנורמה, אבל מעבר לזה הייתי רוצה לראות יותר שירה ששוברת את השפה ומפרקת אותה. גם בגלל הפוטנציאל האומנותי הגלום במהלכים האלה וגם כי שפה היא רכיב קריטי בכל מהפכה.

מה השאיפות לעתיד? אילו יצירות או במות נוספות תרצי שיקומו בהמשך כדי לדון בשיח שעלה בספר?
אני לא בטוחה איזה שיח עולה בספר (נבוכה). אני לא מפסיק לכתוב, ואני לא מפסיק ליצור עבודות במה. זו תקופה פורה בטירוף ואני מברכת על זה מאוד. החלום העיקרי שלי לעתיד, עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא להיות כמה שיותר בהווה וליצור מתוכו – בתוכן ובצורה שהכי בוערים בי ונכונים לי. אני מתעסק הרבה לאחרונה בחיבור/מפגש/התנגשות בין שירה לבין דראג. זה חיכוך מרתק בעיניי, והוא כל הזמן מבעבע בי. גם האירועים הראשונים סביב פרסום הספר היו כחלק מ-Strange Fruit, קולקטיב הדראג שאני חלק ממנו, ונבראו שם יצירות מהממות בהשראת טקסטים מהספר או בשימוש בהם. הרבה שאלות עולות מהמפגש הזה – בין “גבוה” ל”נמוך”, בין “מחווה” ליצירה “מקורית”, בין ז’אנר אורגני לקוויריות לז’אנר כביכול סטרייטי, ואני עפה על השאלות הללו (בלי צורך בהכרח לענות עליהן). “הספר השני” למען האמת כבר קיים, לפחות מבחינת נפח, אבל ייקח לו עוד זמן להתבשל. יש הרבה פרויקטים, רעיונות ותכניות שרק מחכות לזמן הנכון, לאנרגיה ולמשאבים. גם בכתיבה, גם בפרפורמנס, וגם בכל מה שמתערבב ביניהם. אני כל הזמן רעב לעוד, וזו גם בעיה. אבל זה מה שנקרא – צרות של עשירות.

הספר זמין לרכישה בחנויות ובאתר ההוצאה לאור