“ככל שאתה בולט יותר, הסיכוי למצוא מקום עבודה סביר נמוך יותר”

אין זה סוד שלא פשוט בכלל למצוא מקומות עבודה שמשלמים מספיק כסף כדי לאפשר חיים סבירים, כשהנראות המגדרית שלך בולטת/שונה/מיוחדת.

כשאני אומר נראות מגדרית בולטת זה יכול להיות אישה, וזה יכול להיות צבע עור, אתניות, וזה יכול להיות בגדים שונים ממה שמצופה למגדר שמשויך אליך, תכשיטים ופירסינגים בולטים, שיער גוף גלוי, קעקועים, גוף שמן וכו’. ככל שאתה יותר בולט ככה הסיכוי למצוא מקומות עבודה סבירים נמוך יותר.

אנשים מקשרים ייצוגיות תעסוקתית לנראות מגדרית נורמטיבית, שזאת צורה מנומסת להגיד שכל מי שלא עובר כסטריאוטיפ בדרך כלל לא מוערך כבעל יכולות מקצועיות. ישנם מספיק עדויות וסיפורים שמראים יחס מזלזל ומתנשא כלפי אלו שנולדו לשוני או בחרו את השוני, יחס שמראש מניח חוסר כשירות ואי התאמה למקום העבודה.

בסמוך ליום הנראות הטרנסג’דרית אולי אפשר לשאול מה בדיוק רואים? הרי בהנחה שהם בעלי אמצעים ורצון, הרבה מאוד טרנסג’דרים נטמעים לתוך כלל האוכלוסייה וכבר אי אפשר ‘לראות’ אותם. את מי כן רואים? את שלבי הביניים של המעבר המגדרי, או את אלו שבחרו להישאר בין המגדרים השכיחים, או את אלו שרוצים לעבור לאחד הצדדים אבל מסיבות שונות לא יכולים באותה העת. במילים אחרות, רואים בעיקר את מי שמאוד שונה מגדרית ממה שמקובל לחשוב עליו כהופעה מגדרית ‘תקינה’. הדברים שאחרים רואים מציבים את אלו שהנראות המגדרית שלהם בולטת במצב מאוד מוחלש.

אנשים מקשרים ייצוגיות תעסוקתית לנראות מגדרית נורמטיבית, שזאת צורה מנומסת להגיד שכל מי שלא עובר כסטריאוטיפ בדרך כלל לא מוערך כבעל יכולות מקצועיות

לפני כמה שנים שמעתי הרצאה של אישה טרנסית שהיא פרופ’ למשפטים. התלהבתי מהעניין וסיפרתי עליה לחבר אבל הוא נזף בי ואמר ש’אנחנו בכל מקום’.

אז אם אנחנו בכל מקום אפשר לחזור לשאלת ‘מה בדיוק רואים’? חברה אחרת סיפרה לי שהרבה מאוד ממי שבוחר לעבור למגדר אחר עושה זאת לאחר שצבר כמה תארים וקריירה כלשהי. כלומר מי שאנחנו כבר כן רואים שמזדהה כטרנסג’נדר עושה זאת הרבה פעמים אחרי שהגיע ליציבות כלכלית ריאלית, בין אם מדובר באדם שהחליט להתחיל מעבר מגדרי בשלב מתקדם בחיים או מישהי שעשתה זאת לפני שנים, אבל בנקודה כלשהי התאפשר לה לחשוף זאת. מצבור הסיפורים האלה לא נערם ללא סיבה, אלא מפני שיש בעיה קריטית לכל מי ששונות מגדרית טבועה בזהות שלו, והיא כאמור עבודה/כסף.

אין הרבה ארגונים להט”ביים בישראל שמקדישים את זמנם ואת כוח ההשפעה שלהם לכיוון תעסוקתי. ליתר דיוק, וכאן אני מהמר, אני בכלל לא בטוח שאותם ארגונים מעסיקים בעצמם ושלא למען מראית עין של גיוון, אנשים ששונים מגדרית. הנקודה הזאת קריטית שכן אחרות מגדרית רלוונטית לכל מי שעוסק בלהט”ב ולאו דווקא רק לאלו שמתמקדים בטרנס*. זאת ועוד, ההבנה שיש לפעול למען סובלנות להופעה מגדרית אחרת במסגרת תעסוקתית הרבה פעמים נעדרת מהשיח הכללי, כאשר ניסיון כנה לאפשר סביבת עבודה מעודדת ומכילה קשה למצוא. בהתאמה, קמפיינים למען שקל ורוד לרוב מפספסים את הבעיה הזאת.

יש חשיבות לדרישה למען מקומות כאלה, להשקעת מאמצים כדי לשכנע מקומות קיימים או להקים חדשים, להפעלת לחץ על מחוקקים ופוליטיקאים מקומיים. החשיבות היא שככל שנשיג יותר ויותר מקומות כאלה, ככה היחס לשונות מגדרית שחוצה שכבות אוכלוסייה, מעמדות וגיל יכול להשתפר. ככל שהיחס החברתי לא.נשים כאלה יהיה יותר חיובי הם יהיו פחות מוחלשים ויחוו פחות אלימות כלכלית ופיזית.

שונות בהופעה מגדרית רלוונטית להרבה מאוד בני אדם, ולאו דווקא רק לטרנס*, ובדיוק בגלל זה חשוב מאוד להכיר בזה שיש בעיה בתחום הזה ולנסות כמה שניתן לפעול למען שינוי עקבי ומתמשך.