המצב בישראל בנוגע לפשעי שנאה – קשה יותר מבארה”ב

הטבח במועדון הגאה באורלנדו מעלה שוב את שאלת ההתייחסות המשפטית לפשעי שנאה. עו”ד ארתור שני בוחן את המצב בישראל אל מול העולם

כמו שכבר הורגלנו, כל ויכוח בכל תחום שהוא, הופך להיות קרב בין שמאל וימין – יהא הנושא אשר יהא.

גם בנוגע לרצח המזעזע במועדון הפולס שאירע באורלנדו יש מי שמדגיש את היותו של הרצח מונע משנאה ללהט”ב, את היותו של הרוצח הנתעב מוסלמי ויש מי שמדגיש את הבעייתיות בכך שהחזקת נשק היא זכות יסוד חוקתית בארה”ב. אנשים אוהבים הפרדות, אך לדעתי מדובר במצב קלאסי של “גם ו-גם ו-גם”.

מה מצב הטיפול בפשעי השנאה במדינת ישראל? פשע שנאה מוגדר בדין הישראלי (סעיף 144ו’ לחוק העונשין) כ”עבירה מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים”, ונקבע כי דינו של העובר על העבירה הינו “כפל העונש הקבוע לאותה עבירה, או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר”.

משמע, שכאשר העבירה נעשית מתוך שנאה, מדובר בנסיבה מחמירה, אך יחד עם זאת, ומטבע הדברים, הנסיבה המחמירה לא תחול במקרה של עבירות קשות וחמורות כגון עבירות המתה, משום שההורג דינו מאסר עד 20 שנים, ורוצח דינו מאסר עולם. מכאן, שהניסוח של הסעיף גורם לכך שההחמרה בעונש תתרחש רק במקרה של עבירות פחותות מגרימת מוות ברצח והריגה, כגון תקיפה וכדומה.

בעולם ישנן הגדרות שונות לקבוצות אשר זוכות להתייחסות ייחודית. בחלק מן המדינות נוקבים בחקיקה בצמד “נטייה מינית”, כגון בחקיקה בישראל, בבלגיה ושבדיה. במדינות אחרות, למשל גרמניה, משאירים את העניין פתוח ומגדירים “נגד חלקים מסוימים באוכלוסיה”, מבלי להגדיר את אותם חלקים, למשל; מוצא אתני או לאומי, שושלת, גזע משוער וצבע עור, אמונה דתית, מעמד סוציו-אקונומי וכו’, כפי שנהוג במדינות אחרות.

נוסח החוק בישראל יוצר מצב בו בעבירות חמורות של המתה שבוצעו כלפי אדם או חבר בני אדם עקב השתייכותם לקבוצה מסוימת, לא תהיה כל החמרה בענישה, וההחמרה תהיה קיימת רק בעבירות קלות יותר כגון העלבה, תקיפה, איומים וכדומה

לאחר איסור אפליה ואיסור הסתה, יש רובד נוסף, שהוא הרובד של קביעה כי עבירה שנעברה מתוך שנאה – מהווה נסיבה מחמירה, ומוסיפה על העונש. לצד מדינות עם חקיקה רחבה באירופה ישנן גם מדינות שאינן מזכירות נטייה מינית (למשל שוויץ).

המצב בארה”ב כולל חקיקה פדרלית (החלה על כלל ארה”ב) וקובעת כי אסור להשתמש בכח או באיום לשימוש בכח על מנת לפגוע באדם בשל גזעו, צבע עורו, מוצאו הלאומי, נטייתו המינית ועוד, וישנן קווים מנחים לשופטים, כיצד יש לנהוג במקרים שנעברו עבירות על רקעים הנ”ל- על מנת להחמיר בענישה. כמו כן, יש חקיקה של המדינות עצמן, כל מדינה לפי בחירתה. לגבי מדינות אסיה ואפריקה אין מה להרחיב את הדיבור, מאחר וברובן קיימת חקיקה אנטי להט”בית. בולטת לטובה היא דרום אפריקה, שלא רק שהיא מגינה על להט”בים בחוק, היא אף המדינה היחידה ביבשת המאפשרת נישואין חד מיניים.

בשנת 2009 הוגש בישראל תיקון לחוק העונשין כך שהגדרת הגזענות תכלול גם נטייה מינית וזהות מגדרית, ולא תסתפק רק בגזע, צבע או מוצא אתני או לאומי. התיקון הוגש ע”י ח”כ ניצן הורוביץ (מרצ) בהשפעת הרצח שהתרחש במועדון הברנוער של אגודת הלהט”ב בתל אביב ביום 1 באוגוסט 2009, בו נרצחו ניר כץ ז”ל וליז טרובישי ז”ל, ונפצעו רבים, מתוכם שניים שנשארו נכים לצמיתות.

כאמור, החקיקה בישראל, מבחינה פורמלית, אמנם מכירה בפשעי שנאה ומכוונת למגר אותם, אך משום שסיומת הסעיף אומרת שאמת המידה היא לפי העונש הקל יותר – אזי בעבירות חמורות של המתה לא תהיה כל החמרה בענישה אם העבירה נעברה כלפי אדם או חבר בני אדם עקב השתייכותם לקבוצה מסוימת, וההחמרה תהיה קיימת רק בעבירות קלות יותר כגון העלבה, תקיפה איומים וכדומה.

ועד שמדינת ישראל כן תכיר בפשעי שנאה (אפשר פשוט באמצעות מחיקת הסיפא של סעיף 144ו’ לחוק העונשין) ותעשה עוד לא מעט צעדים למען שוויון זכויות אזרחי וחברתי גמור בין קהילת הלהט”ב לציבור הכללי בארץ – כדאי שנמשיך לצעוד, לשמר את הנראות הציבורית ונמשיך להיאבק למען שוויון זכויות. נתראה במצעד בגאווה והסובלנות בירושלים ב21 ביולי השנה.

הכותב הוא עו”ד בעל משרד המתמחה בדיני קהילת הלהט”ב, יועץ חקיקה, מנהל המחלקה המשפטית ויו”ר ועדת הביקורת של האגודה לשמירת זכויות הפרט לשעבר.