בשבועות האחרונים יצאה מפלגה גזענית וחסרת משמעות בקמפיין להט”בפובי נגד הקהילה הגאה. ברחבי הארץ נתלו שלטי חוצות להט”בפובים שמפארים את המשפחה המסורתית ומנסים לבטל את הלגיטימציה של כל סוג אחר של משפחה.
סיסמאות כמו “אני רוצה שהבן שלי יתחתן עם אשה” ו”האומץ להיות נורמלי” הפכו לחלק מהשיח הפוליטי בישראל ולחלק מהנוף האורבני של תל אביב.
גילי לוינסון – אמנית וצלמת, החליטה לתת את התשובה שלה לשלטים האלו דרך האמנות, ובשיתוף עם אברהם הוסטל תלתה שלט ענק המציג את עבודתה “הפרח המושלם” על בנין ההוסטל.
“לא הייתי בארץ חודש, ובדרך מנתב”ג הביתה ראיתי את השלטים האלה והייתי בשוק”, מספרת גילי, “השלט שלי עומד בניגוד לשלטים האלה. בשלט שלי יש אמירה שמגיעה מהמדע – המדענים קוראים לפרח שיש לו 2 אברי רבייה – זכרי ונקבי – פרח מושלם. ואני לא יכולה שלא להשליך את זה על מגדר ועל התפישה של היפה”.
מהיכן הגיע הרעיון לעבודה?
“בתור אחת שחוקרת את המיניות של עצמה ושל אנשים סביבי, עניין אותי לחקור את המיניות אצל עוד משהו שהוא חי / צומח. עניין אותי לדעת מה קורה בטבע הצומח. באיזה שהוא שלב נסעתי לגנים הבוטניים בברונקס, הלכתי לספרייה וקראתי על מגדר אצל פרחים. אחרי שיחה עם המדענית הבנתי שפרח שיש לו 2 אבריי רבייה – זכריים ונקביים, נקרא בעצם פרח מושלם. זה תפס אותי, התרגשתי עד כדי דמעות לגלות את האמת הזאת ורציתי לחלוק את זה עם עוד אנשים ועכשיו אני חולקת את זה עם כל העיר. אני מרגישה שהמגדר שלי מעורבב כמו המגדר של הפרח. ג’נדר ניוטרל”.
איך את כחברת קהילה ואמנית שעוסקת במגדר מרגישה שאת יכולה להשפיע על המציאות?
“בתל אביב כמו בהרבה ערים גדולות בעולם יש יותר פתיחות והכלה – דבר שהרבה יותר מאפשר, בעוד איילון מסמל את רוב הארץ והשלט נחשף ליותר עיניים. חשוב לזכור שאמנם מגיעים לתל אביב אנשים מכל הארץ ולהוסטל הזה גם תיירים מכל העולם אבל מאד חשוב להוציא את הנראות הזאת החוצה וזאת אחת מהמטרות הבאות שלי. אני מאד שמחה שהשלט מייצר שיח בין אנשים על הנושא מכל מיני מקומות ובכל מיני גילאים. כל פעם שאני עוברת ליד ונחשפת לשיח הכל כך חשוב הזה אני מתמוגגת”.
תמיד עסקת בעבודות שלך במין ומגדר?
“יצאתי מהארון בתור אמנית רק לפני שנתיים. זה היה אחרי שעשיתי תערוכה בניו יורק באוגוסט 2017. עשיתי סדרה של צילומים ונורא רציתי להציג אותם. מכיוון שלא היו לי קשרים, עשיתי מפה של כל הגלריות בניו יורק ופשוט עברתי אחת אחת עד שמצאתי את האחת. הקרנתי דמויות מצוירות על אברי מין, הנחתי כל מיני דברים על אברי מין, באתי הכי רצינית וזה מאד הצחיק את האוצרת שמאד התלהבה ומשבוע של תערוכה זה הפך לשלושה שבועות. פתאום התחוור לי הקשר בין מיניות וילדותיות, סוג המבוכה שזה מייצר כי אנחנו עדיין חיים בחברה שמרנית שהמיניות היא טאבו, והבנתי שאני חייבת לעשות את זה, זה היה חזק ממני. כמו שאומרים על דת, הרגשתי שאני רק הצינור שמחבר בין הרעיון לממשיות שלו”.
מה את עושה בימים אלה?
“תמיד יש את המתח הזה בין פרנסה לאומנות. ביום יום אני מצלמת פורטרטים מקצועיים לאתרי אינטרנט של חברות ובמקביל עובדת על ההשקה של הסטודיו שלי ברחוב החשמל שתתקיים בראש השנה. זה יהיה אירוע מכירת תמונות במחירים ברי השגה ושלל הפתעות”.
מה החלום שלך?
“להיות הכי בעשייה שאני יכולה. שהאש תמשיך לבעור בי מבפנים”.
