החלום של איי ג'יי הולברוק, טכנאי רכב בן 20 מטקסס, הוא להיות הטרנסג'נדר הראשון בעולם שמשתתף, ואולי אפילו זוכה, בתחרות מר אולימפיה, תחרות פיתוח הגוף הגדולה בעולם.
התחרות הבינלאומית של הפדרציה הבינלאומית לפיתוח הגוף (IFBB), מתקיימת בכל ספטמבר בלאס וגאס, וזכייה בה נחשבת להישג הגבוה ביותר אליו יכול להגיע מפתח גוף. ארנולד שוורצנגר הוא אחד התחרויות הזוכים המפורסמים ביותר, שזכה בתואר שבע פעמים.
מטרתו של הולברוק, שהחל את הטיפול ההורמונלי לפני 3 שנים ומאז עוסק בפיתוח גוף, היא כמובן לנצח, אבל הוא מודה שגם עצם ההשתתפות והדירוג כמתמודד בתחרות יהיו הישג שיהפוך אותו למאושר. "אני רוצה להשאיר אחרי מורשת לכל האנשים הטרנסג'נדרים", הוא מסביר, "ולהתחרות בתחרות פיתוח הגוף הגדולה ביותר כאדם הטרנסג'נדר הראשון".
הולברוק מעיד על עצמו שהוא טיפוס תחרותי והישגי מאד. "לפעמים המטרות שלי כל כך גדולות שאני מפתיע את עצמי", הוא אומר, "יש לי כל כך הרבה תכניות לחיים, שהראש שלי עסוק 24/7 באסטרטגיות איך להגיע לשם. זה מתיש אבל אני יודע שיום אחד כל העבודה הקשה שלי תהיה שווה את זה".
איי ג'יי הולברוק החל לזהות את עצמו כגבר בגיל 16, וזה גם הזמן בו החל לעסוק בפיתוח גוף. תוך שנתיים של אימונים הגיע ממשקל של 43 ק"ג למשקל של 67 ק"ג.
פיתוח הגוף החל אצלו כאמצעי הגנה מפני התעללות ובריונות אותן חווה בילדותו. "בילדותי הייתי קרבן להתעללות פיזית על ידי קרוב משפחה, ולאחר המקרה הזה הרגשתי שאני לא מוכן להרגיש חסר הגנה שוב", הוא מספר, "התחלתי להתאמן כדי שאוכל להגן על עצמי ולא להרגיש כל כך חסר אונים. במבט לאחור, זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שלי אי פעם".
לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות
כמו טרנסג'נדרים צעירים רבים, גם הולברוק מתעד ומשתף את התהליך שהוא עובר ברשתות החברתיות עם יותר מ-44,000 עוקבים באינסטגרם.
בנוסף, הוא מפרסם סרטונים בערוץ ה- YouTube שלו. בסרטון שכותרתו "איך ידעתי שאני טרנסג'נדר?" הולברוק הסביר שהוא החל את ההתמודדות עם התחושה של "להרגיש כמו ילד בגוף של ילדה" כבר שהיה בן 13.
"שנאתי להתעורר כל בוקר, ולעתים קרובות הרגשתי מאוד אובדני בלי לדעת באמת למה", הוא מסביר בסרטון, "לבסוף החלטתי כי האושר וההצלחה שלי בחיים משמעותיים יותר מהדעה של אנשים אחרים כלפי. בפעם הראשונה עמדתי בפני מצב בו הייתי צריך לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות במקום לנסות לרצות את הסובבים אותי. עשיתי את הצעדים הראשונים כדי לקבל טיפול הורמונלי, אשר בטקסס דורש שישה חודשים של טיפול עם מומחה מגדר".
"לראשונה בחיי אני יכול להסתכל במראה ולאהוב את מי שמביט בי בחזרה. אני בטוח יותר, אני שמח ולא אומלל. אני מצפה להתעורר כל יום ואני מסוגל להתמודד עם בעיות היומיום הרבה יותר ביעילות. אני כבר לא רוצה למות, רק רוצה לחיות כמה שאני יכול".
למרות שהוא הרבה יותר מאושר מאז המעבר, אנשים קרובים אליו עדיין לא מקבלים לחלוטין את השינוי שלו. "הרבה מבני המשפחה שלי לא מבינים מה זה להיות טרנסג'נדר ולכן לא מקבלים אותי, אז אני פשוט מתרחק מהם", הוא אומר, "אמא וסבתא שלי הן באמת המשפחה הקרובה שלי. בהתחלה הן גם לא הבינו ולא היו בדיוק בעד או נגד העניין. במשך השנים הם ראו אותי פורח והתחילו להבין עד כמה השינוי חשוב להצלחה שלי. אני אסיר תודה לנצח על זה שהן הצליחו לפתוח את הראש מספיק כדי לראות את זה.
הלוואי שיותר אנשים היו מבינים שזה לא טאבו כפי שהם עשויים לחשוב. במציאות, א.נשים טרנסג'נדרים היו בסביבה מאז בני האדם הראשונים, ובחלק מהתרבויות אף סגדו להם. אני רוצה שיותר אנשים יראו אותנו כבני האדם שאנחנו, ולא ישר יקפצו למסקנה שאנחנו חולי נפש, רק כי הם לא מצליחים להבין".
