“בִּיבִּי, שָׁלוֹם,
מְדַבֶּרֶת אֲנִי,
נְתִינָה דֵּי סְטַנְדַּרְטִית
שֶׁלְּךָ! אֲדוֹנִי,
לֹא מִבְּחִירָה
בָּחַרְתִּי אַחֶרֶת
קִוִּיתִי לְדֶרֶךְ יוֹתֵר הֲגוּנָה;
דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ גַּם אֲנִי
ל ה ט ב ק י ת
אַרְגִּישׁ שֶׁאֵינִי לְגַמְרֵי שׁוֹנָה.
סַפֵּר לִי מַדּוּעַ
סַפֵּר לִי כֵּיצַד
אִם עָלִיתִי לָאָרֶץ לְגַמְרֵי לְבַד
וְחָתַמְתִּי גַּם קֶבַע בְּצָבָא כֹּה נִכְבָּד
וְזָעַקְתִּי בַּשֶּׁטַח “כֻּלָּנוּ אֶחָד!”,
עֲדַיִן פֹּה חָשָׁה כְּמוֹ נֵטֶל נִפְרָד?
הִסְתַּכֵּל בְּעֵינַי
וְדַבֵּר מֵהַלֵּב:
מָה זֶה מַפְרִיעַ לְךָ?!
זֶה כּוֹאֵב?
זֶה לֹא נִרְאֶה טוֹב בְּעֵינֵי הָאוֹיֵב?
מָה?! תְּנַמֵּק
תַּגְדִּיר עֶמְדָּתְךָ
אַל תְּסַפֵּר לִי
שֶׁאֵין זֶה אַתָּה,
שֶׁגּוֹרְמִים אֲחֵרִים מְעַוְּתִים דַּעְתְּךָ,
וְאִם זֶה הַמִּקְרֶה
אָז תַּחֲלִיף, זֶה פָּסֶה!
אֲדוֹנִי הֶחָשׁוּב
לְיָדְךָ בַּכִּסֵּא
יוֹשֵׁב הוֹמוֹפוֹבּ! וְלֹא סְתָם, עוֹד גֵּאֶה!
וְיוֹשְׁבִים גִּזְעָנִים! וְשׂוֹנְאִים! וְהַרְבֵּה!
הַאִם זֶה פָּסוּל בְּעֵינֶיךָ, אָחִי,
שֶׁאֶרְצֶה יוֹם אֶחָד לִחְיוֹת עִם אִשְׁתִּי?
לִנְטֹעַ פֹּה בַּיִת שָׁלֵם, אֲמִתִּי?
מָה? זֶה לֹא… יְהוּדִי בְּעֵינֶיךָ?
זֶה לֹא מְזֻקָּק וְטָהוֹר לְשָׂרֶיךָ?
תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה
גַּם אַתָּה כְּבָר מֵבִין
שֶׁשְּׁאַר הָעוֹלָם מִתְעוֹרֵר וּמַסְכִּים,
שֶׁאֵין זֶה עִנְיָן שֶׁל מִגְדָּר אוֹ צְבָעִים
שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה אָז אֵין שׁוּם חֻקִּים.
וְלִי אֵין כֹּחוֹת
לְנַסּוֹת לְהָעִיר
מֹחוֹת חֲשׁוּכִים
וְלָצֵאת מֵהָעִיר
לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ
לְיוֹם שֶׁל “זְכֻיּוֹת”
גִיב מִי אֶה בְּרֵיְיק
חָשַׁבְתָּ לִהְיוֹת?
בִּיבִּי,
“חָבֵר”,
אֵין מָה לְדַבֵּר.
אִבַּדְתָּ אוֹתִי כְּבָר מִזְּמַן…
מִי סוֹפֵר…
כַּמּוּת הַחֻקִּים שֶׁהִפַּלְתֶּם בַּכְּנֶסֶת
יָצְרָה קְהִלָּה חֲזָקָה
אַךְ כּוֹעֶסֶת.
אָז הִכּוּנוּ, הַפַּעַם תִּהְיֶה הֲפִיכָה,
נִצְעַד עִם כְּרָזוֹת וְשִׁירֵי מְחָאָה.
בִּיבִּי,
הִזְהַרְנוּ,
הַכֹּל בְּיָדְךָ.
נִלָּחֵם
בַּבּוּרוּת
וְנִבְרָא
אַ הֲ בָ ה.”
מתוך הספר “בואי לעמוקים”‘ הוצאת ספרי ניב | ניקוד ועריכה: טל איפרגן
סרטון
כתיבה וביצוע: מיקה בן-שאול | צילום וארט: ירון קופרבוים | עריכה וכתוביות: שני מיסק | הפקה: רעות נגר ושיר פורטמן
שידורי החללית http://halalit.tv/
