בתוך בליל ההגדרות בתחום ההעדפה מגדרית (מינית)*, אני מאוד מחבב פאנסקסואליות. סיבה מרכזית היא שבתוך פאנסקסואליות לא צריך להגדיר מראש איזה מגדר אתה. בעוד שבהומו ולסבית מדובר באדם הנמשך למגדר שזהה לשלו, למשל גבר שנמשך לגבר, בפאנסקסואליות אתה יכול להיות כל דבר ועדיין להימצא בתוך ההגדרה. במילים אחרות, בתוך מציאות מגדרית אלימה, בינארית וחסרת גמישות – פאנסקסואליות מאפשרת מרחב תמרון רחב בהקשר המגדרי, מרחב שבתוכו ניתן לשאול שאלות לגבי המגדר שלנו. מקום שבו אפשר לבדוק ולבחון, ואינך מחויב להיות תמיד אותו הדבר, אלא תקופה מסוימת אתה יכול להיות בייצוג מגדרי מסוים ובזמן אחר גם ייצוג אחר, ועדיין להימצא תחת אותה העדפה מגדרית.
פאנסקסואליות היא משיכה רגשית, מינית, רומנטית כלפי כל ייצוג מגדרי ומיני. הרבה פעמים אפשר להגדיר זאת גם כ׳עיוור למגדר (ייצוג מגדרי)׳. עד כאן התרגום מוויקיפדיה. אני חושב שכדאי להוסיף שמדובר בפוטנציאל הימשכות ולאו דווקא יכולת ממשית בפועל. מכיוון שאנחנו בדרך כלל לא נמשכים לכל אדם, אלא לא.נשים יחסית ספציפיים, על אף שהפוטנציאל לא יוגבל על בסיס ייצוג מגדרי ומיני. עצם ההכרה בפוטנציאל שלא מוגבל על בסיס מגדר מהווה מרחב מעניין שמאפשר חשיבה וביקורת כלפי ׳המשיכה׳ שלנו, ביקורת ששמה דגש על האופנים החברתיים שמשפיעים עליה, בין אם זה אתניות, מבנה גוף, צבע עור, השכלה, מקצוע וכו׳.
פאנסקסואליות נחשבת להגדרה יותר מאפשרת ומכילה מביסקסואליות שכן ביסקסואליות מתרכזת בהעדפת שני המגדרים השכיחים, ולרוב מחייבת אותם שיהיו קוהרנטיים למין שסומן בלידה. אז אם ביסקסואליות נחשבת יותר גמישה ממונוסקסואליות, אזי פאנסקסואליות היא אף יותר, הגדרה שבה אפשר להסתובב ולחקור לכאורה עד אין קץ. היות שפאנסקסואליות דומה במובנים מסוימים לביסקסואליות ויש שיגידו שהיא הגדרה-בת שלה, ההגדרה הזאת סובלת מאותם בעיות. מרכזית מביניהן היא חוסר ב׳כוח פוליטי׳, חוסר ביציבות זהותית. אין ממש לאן להשתייך בהגדרה כזאת שכן מאוד נוח ללחוץ עליה, לערער ולאתגר אותה, מאחר ולמראית עין מאוד פשוט לדחוק אותה חזרה למסלול ההטרונורמטיבי, עם שאלות כמו ׳בעצם למה שלא תחזור לנהל חיים כאלה? אתה יכול לפי ההגדרה, אז למה שלא תרצה? זה יותר נורמטיבי ככה’. הקושי הזה יכול להסביר מדוע בגילאים שונים פחות ופחות שכיח להיתקל בא.נשים שמחזיקות בהגדרה זו.
אם כן, ההגדרה מאפשרת גמישות מגדרית למי שמחזיק בה וגם את הפוטנציאל להימשך או לייצר קשר רגשי/רומנטי עם כל איש.ה, גם אם לעיתים רק רעיונית, וזה דבר נדיר. בעיקר מול ההעדפות המונוסקסואליות, השכיחות מאוד. ככזאת, היא מהווה אופציה חתרנית ומערערת למחזיקים בהגדרות המונו. הערעור מגיע מעצם הצבת האלטרנטיבה הראלית, ׳הנה הבאנו לכם אופציה נוספת לחשוב עליה׳, מדוע שתגבילו את עצמכם? מדוע שתימצאו במרחבים שמונעים מכם לבקר השפעות חברתיות על ההעדפות המגדריות שלכם ולהתמודד איתן? הן כלפי עצמכם והן כלפי אלו שתימשכו אליהם’. ואלו שאלות שראוי בעיני לשאול במיוחד אם אנחנו רוצים לחשוב עוד, להבין יותר ולדעת כמה שאפשר לגבי העדפה מגדרית.
*אני מעדיף להשתמש במונח ׳ההעדפה מגדרית׳ במטרה להדגיש שאנחנו נמשכות למגדרים ולאו דווקא למין מסוים. במילים אחרות, אני אמשך לא.נשים שמבצעים את המגדר שלהם בצורה מסוימת ולאו דווקא אמשך לזכרים/נקבות/אינטרסקס לצורותיו. ההגיון מאחורי המהלך הוא להפנים שאני לא נמשך לכל אדם שיש לו איבר מין זכרי או נקבי, אלא שאני נמשך לייצוג מגדרי מסוים ואיברי המין בסך הכל מהווים פרקטיקה מינית, פרקטיקה ברת שינוי.
תגובה אחת
מעולה.