צילום: הפנתרות הורודות
מה זה אקטיביזם ? מתי את היית אקטיביסטית? מתי ואיך פעלת ליצירת שינוי חברתי?
אקטיביזם זה לא לעמוד מנגד. לפעול כשמשהו מפריע לי. לי נוח לחלק את האקטיביזם ל- 4 קטגוריות:
שטח – לצאת להפגין, מיצגי מחאה, שלטים, מגאפון. זה האקטיביזם הקלאסי שכולנו ישר נחשוב עליו.
למשל מחאת האוהלים ב2011, הפנתרים השחורים, מחאת הלהט״ב, מחאת האתיופים, מחאת הנשים, הנכים.
כולנו שמענו לפחות על אחת מהמחאות האלה ונדע לומר בערך במה הן עוסקות. אולי אפילו נזכור דרישה אחת או שתיים.
כחלק מתנועת השטח ״הפנתרות הוורודות״ שהבעירה את השטח במחאת הלהט״ב (קיץ 2018) נשאלתי רבות על חסימת כבישים. חלק מהציבור קיבל את חסימות הכבישים בהבנה ושמח על ההזדמנות להיות חלק מהמאבק על הציוויון הליברלי בישראל אבל חלק בא בטענות – ״מה אנחנו אשמים? למה לחסום לנו את הכביש?״
התשובה היא שאתם לא אשמים אבל אתם עומדים מנגד בזמן שיש ציבור שלם שסובל מאפליה.
וברור שתעמדו מנגד כי אתם לא מכירים את המאבק. מתי פגשת להט״ב והתעמקת בחוויית החיים שלה? שאלת אותה על היציאה מהארון? על תהליך הקבלה שלה במשפחה? בעבודה? על מציאת זוגיות? על הביטחון ברחובות? על אפלייה בזכויות המשפחה? על משק בית של 2 נשים שמרוויח פחות? על המחיקה הביסית?
לתפיסתי ישנם שני מצבי תודעה. טיסה אוטומטית ונוכחות. לנו נוח להיות בשגרה, באזור הנוחות. אבל כשאנחנו על מצב טייסת אוטומטית לא נצליח לייצר קפיצות תודעתיות. השתנות. תובנות תגענה כשננכח במציאות.
וזה נכון גם לחיי היום-יום בעבודה, ברחוב ובמשפחה. כשאנחנו באזור הנוחות ומגיעה הפרעה זה כמו שמישהו מעיר אותנו משינה. זה יכול לעצבן ובעיקר ננסה להיפטר מזה ולחזור לישון. ההפרעה יכולה לבוא בדמות של ביקורת, הצעת ייעול, כעס על איך שהדברים מתנהלים כרגע, או אפילו עובדת נטולת מוטיבציה.
אם נשכיל לעצור שניה, להניח את האגו בצד, להבין מה המניע להפרעה ואיך אפשר להתאמץ, לצאת מאזור הנוחות ולהתרחב – זוהי קפיצה תודעתית. הדבר מאד דומה לחסימת כביש. מישהו בא ומאתגר את המסלול שנסענו בו עד היום. מישהי מבקשת שנעצור שניה ונקדיש רגע של הקשבה. שנלמד את המצוקה שלה. את המאבק שלה. שנהיה שותפות שלה.
יזמות – הקמת מיזמים שמטרתם לייצר פתרונות בשטח באמצעות שיתופי פעולה. חלקם יהפכו לעמותות עם הזמן, חלקם לעסקים חברתיים. אלה שלא ישכילו לייצר מנגנון כלכלי יציב עלולים להישחק ולהתפרק. חלקם פשוט יכולים להשיג את המטרה ולהתפרק. התפיסה הרווחת היא שאם כסף מעורב – המיזם נגוע באינטרסים. אבל האמת היא שצריך כסף ומשאבים כדי שמיזם ישרוד. הזמן שלנו שווה כסף, הקשרים שלנו שווים כסף ואם מיזם מצליח לייצר הכנסה וגם לייצר אימפקט חברתי – יש לו ערך בחברה והסיכויים שלו לשרוד ואף להגשים עולים. הרי בסוף האינטרס הוא לא שנשחק את עצמנו אלא שנצליח לייצר שינוי משמעותי לאורך זמן.
דוגמא טובה היא מיזם ימבוס – אוטובוס לים מבאר שבע. מיזם שקיים כבר 3 שנים ומצליח להנגיש לתושבי באר שבע שאין להם רכב את הים בשבת. בישראל אין תחבורה ציבורית בשבת ומי שסובל מכך בעיקר אלו הן השכבות שאין להן אמצעים או יכולת לרכישת רכב פרטי. אז עד שהמדינה תפתור את מצוקת התחבורה בשבת בישראל – תושבי המקום וקבוצת פעילים חברתיים מתשתית הקימו את ימבוס. מיזם שמצליח להכניס כסף כדי לשרוד וגם מייצר אימפקט חברתי. כי מתי א/נשים יילכו לים אם לא בשבת? הרי בשאר השבוע עובדים. נוצר מצב אבסורדי שבו תושבי באר שבע שאין להם רכב – לא יכלו ליהנות מהים. תחושת השפע שהזדמנה לתושבי באר שבע שנהנים מימבוס – היא שינוי חברתי.
מנגנונים – להשתלב במנגנונים ולשנות מבפנים. ניתן להתבונן על החברה האנושית ולחלק אותה למגזרים: המגזר העסקי, המגזר הציבורי, המגזר השלישי, עסקים חברתיים. לרוץ למועצה או לכנסת לייצג את הציבור ולא אינטרסים אישיים – זה אקטיביזם. להתברג בתפקידי מפתח ולשנות מבפנים זה אקטיביזם. אם שבתתי או שכנעתי את הבוסית שלי לצרף את החברה שאני עובדת בה לתרום כסף למאבק ולהצטרף לשביתה – זה אקטיביזם. אם ארגנתי הרצאה בעבודה שלי על נושא שחשוב לי – זה אקטיביזם.
תקשורת ורשתות חברתיות – כל פעולה שנבצע תהיה הרבה יותר משמעותית אם תקבל כיסוי תקשורתי. זהו בעצם ההדהוד של השינוי. העלאת מודעות. כשמקבלי ההחלטות מבינים מהו רצון הציבור הבלתי מתפשר – הם ימצאו את התקציבים והדרכים לגרום לשינוי שצריך לקרות ולחזור לשגרה (לטיסה האוטומטית). היום, כשהמהפיכה הלשונית פגשה את המהפיכה הטכנולוגית ליצירת רשתות חברתיות – אפשר גם להשפיע על התקשורת. אם נושא בוער ברשתות החברתיות – סביר שיסוקר.
את אתר wdg הקמנו ג׳ורג׳ אבני ואני מתוך אידיאולוגיה. הבנו שקהילת הלהט״ב לא מסונכרנת. המידע לא עובר. א/נשים לא יודעות למה הן צועדות. א/נשים לא יודעים על מה הם נאבקים. וכך באתר הנגשנו את המידע מבתי המשפט, מהכנסת, בתחום הבריאות, בארגוני הקהילה, מבחינה תקציבית, תרבותית ועוד.
לכתוב טור דעה זה אקטיביזם. לעשות שייר, להחליף קאוור, לדבר על המחאה בארוחת שישי זה אקטיביזם. לדוורר ולאוורר.
הדיכוי הכי עמוק – הוא לחיות בתודעת מה צריך ולא מה אני רוצה. לחיות חיי פשרה. אז בואו לא נתפשר. בואו נגשים. בואו נחלום, מתי הפסקנו לחלום? בימים אלו אנו חלק ממחאת הנשים שפרצה בישראל. שוויון מגדרי הוא אינטרס של כולנו, גם של נשים וגם של גברים. החלוקה לגבריות ולנשיות גובה מחירים גבוהים מידי. לגדל נשים להיות תלותיות וגברים לא להפגין רגשות או לבקש עזרה מהווה פגיעה אנושה באיכות חיינו ומייצרת היררכיה אלימה.
פרטתי בטור זה אקטיביזם ל4 קטגוריות. כולנו קצת בכל זירה. כדי לשנות באמת צריך שהכול יקרה יחד.
שינוי חברתי מתחיל משינוי תודעתי וזאת עבודה אפורה סזיפית וקשה של דורות ושל שנים. אבל כשהיא נושאת פרי, פרי עץ הדעת, זה שווה את הכול.
הכותבת – רעות נגר, יזמת ואקטיביסטית בהתמחות להט״ב ונשים. שותפה מייסדת ב wdg חדשות הקהילה הגאה ומנהלת קהילה בתשתית, בית הספר לאקטיביזם מבית ישראל חופשית.
