“אני אושר, בת 15, מאשקלון, ונמאס לי להיות שקופה”

אני אושר, בת 15, מאשקלון, ונמאס לי להיות שקופה.

אני פה כדי להגיד שב-2019 החיים של טרנסים טרנסיות בישראל עדיין קשים. כולם מדברים על קבלה אבל לא באמת רואים אותנו.

בתי ספר מדברים על לקבל את השונה אבל לא עושים כלום כדי לעצור את האלימות נגדנו. מול העולם מראים מדינה מקבלת ופתוחה אבל בתוך החברה עדיין מפחדים מאיתנו. אני כאן כדי שתראו אותי ותראו אותנו בדיוק כמו שאנחנו, בני אדם כמו כולם.

אני הפנים מאחורי הפרסום על ההתעללות הקשה בבית ספר באשקלון. האמת היא שאני מפחדת ביום יום ללכת ברחוב. לכל מקום שאני הולכת אני חוטפת מבטים כאילו שאני חייזר. אני חוטפת מכות כאילו שעשיתי משהו רע. חוטפת קללות מזרים שלא מכירים אותי בכלל, ולמדינה לא אכפת. לבתי הספר לא אכפת.

לנו אכפת, לכל מי שהגיע לפה היום. הגענו לכאן כי המצב הזה חייב להשתנות.

הכוח של הקהילה הלהט”בית וכל מי שתומך בנו זה שאנחנו מיוחדים ומאוחדים. אני רק אחת מכל כך הרבה פנים של הקהילה. אנחנו שונים אחד מהשני ולא מנסים לשנות אחד את השני. אנחנו מקבלים כל אחד בדיוק כמו שהוא ודורשים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.

מה שאני, מה שאנחנו – זה לא רע. ולא משנה כמה מכות וכמה קללות אני אספוג, אני יודעת מי אני. אני יודעת מה אני שווה וכמה אני חזקה. ואני יודעת שקהילה שלמה עומדת מאחורי ואני לא לבד.

תסתכלו עלי – אני לא שקופה. אני אושר, אני בת 15, אני טרנסית ואני בחיים לא אוותר על מי שאני.