צילום: אינסטגרם
“אני הומו”.
“זהו. אמרתי את זה. או יותר נכון – כתבתי את זה. לקח לי כמעט ארבעה עשורים לומר את שתי המילים האלו. אבל כמו שאומרים – מוטב מאוחר מאשר לעולם לא”.
במילים אלו פתח ראש עיריית אוטווה, ג’ים ווטסון, את הטור האישי שכתב ל-“Ottawa Citizen“, בו יצא מהארון אחרי 40 שנה.
ווטסון, בן ה-58, כתב כי כמו כל אדם שחי בארון, גם הוא חשש מהתגובה של משפחתו, חבריו ועמיתיו לעבודה, וכי בילדותו הוא נאבק עם זהותו המינית עד שהצליח להשלים עימה. עוד הוסיף ווטסון כי במבט לאחור זו הייתה טעות שלא לעשות את הצעד הזה קודם לכן.
“מרבית תושבי אוטווה הקוראים זאת יתקשו להאמין, אבל כנער הייתי מאוד ביישן וקצת מתבודד, כך שגם אם הייתי חושב או יודע בזמנו שאני הומו, הפיכת הידיעה לפומבית הייתה די מרתיעה עבור נער מתבגר בבית ספר חדש”, כתב ווטסון, “באוניברסיטה הסביבה הייתה הרבה יותר ליברלית ופתוחה לאלה שהיו או חשבו שהם להט”בים, ובכל זאת הייתי לגמרי בארון – ביישן או סתם לא נלהב יותר מדי להתמודד עם המיניות שלי. לאחר סיום הלימודים מצאתי את עצמי נשאב לקריירה, וכל תפקיד שמילאתי, הן בעולם הפוליטי והן מחוצה לו, הפך לתשוקה שלי וכילה אותי לגמרי. נבחרתי למועצת העיר אוטווה כשהייתי בן 30, וברוב חיי הציבוריים, המיניות שלי לא הייתה עניין”.
“כשאני מסתכל לאחור על חיי, היו כמה סימנים שהראו שאני כנראה לא סטרייט”, הוסיף ווטסון, “כתלמיד צעיר אני זוכר את הילדים הבוגרים יותר באוטובוס בית הספר קוראים לי ג’ים המתרומם. כשבגרתי נמשכתי יותר לכוכבי טלויזיה וקולנוע גברים, כמו רוב לאו ובראד פיט, על פני ג’וליה רוברטס ושרון סטון. אך בניגוד למצב היום, כשאני הייתי נער בשנות השבעים, לא היו מקורות שניתן לקרוא בהם, ללמוד על הנושא או לשוחח ולקבל עזרה”.
בטור הודה ווטסון כי חוסר רצונו לצאת מהארון שלל ממנו “חיים מלאי אהבה והרפתקאות” שחבריו הלהט”בים זכו לחוות.
“במבט לאחור, לא לצאת מהארון מוקדם יותר הייתה טעות גדולה מצדי”, כתב ווטסון, “לאורך השנים מרבית חבריי התחתנו ונולדו להם ילדים, והחיים הובילו אותם לנתיב של משפחה, ילדים, אימוני כדורגל וקריירה. במהלך השנים סיפרתי רק לשני חברים הומואים שאני הומו, למרות שאני חושד שרוב משפחתי וחבריי הניחו שאני הומו, אבל כיבדו את פרטיותי ומעולם לא העלו את הנושא”.
ראש העיר ווטסון וראש ממשלת קנדה במצעד הגאווה באוטווה | אינסטגרם
ווטסון סיפר כי קיבל את ההשראה לכתוב את הטור לאחר שהניף את דגל הגאווה הבניין העירייה בשנת 2014, במהלך משחקי אולימפיאדת החורף ברוסיה, להבעת סולידריות עם הספורטאים שחששו מעמדת הממשל הרוסי כלפי הלהט”בים. טריגר נוסף ליציאה מהארון היה מפגש שנערך לפני שנתיים עם אדם אקראי בפארק, שהמליץ לו שלא להגיע למצעד הגאווה של אוטווה, או כמו שהוא קרא לו “מצעד המתרוממים”.
פוליטיקאים רבים הגיבו לטור של ווטסון וחיזקו אותו ברשתות החברתיות. בהם גם ראש ממשלת קנדה ג’סטין טרודו, שהודה לווטסון על האומץ שהפגין בכתיבת הטור.
“קיבלתי כל כך הרבה תגובות חיוביות מהורים ששיתפו עם ילדיהם את סיפוריהם בעקבות הטור”, אמר ראש העיר ווטסון, “אני לא מתיימר להיות מומחה גדול בתחום זה, אבל אם דבריי עזרו לאדם צעיר להרגיש בנוח עם ההחלטה הזו, זה נהדר. אם אני יכול להציע עצה אחת לאלה שעדיין נמצאים בארון: אל תרגישו לחוצים ואל תמהרו לצאת, אבל גם אל תחכו 40 שנה”.
