“אני לא רוצה להסתתר בארון יותר, כי זה לא הדבר הנכון לעשות”

ריקסון ברגע הזכיה | צילום: אלון לוין

בסיומו של קרב האליפות שהתקיים בחודש אוקטובר 2017, כשניר רוטנברג עמד במרכז הזירה והניף את חגורת האליפות, הקהל כולו עמד על הרגליים. בין הקהל הקבוע של ניר, המלווה אותו בכל הקרבות, נכחו גם בן זוגו רונן ושני ילדיו, המגיעים לצפות בניר בכל הקרבות, והתרגשו אולי יותר מכולם ברגע בו הוא הוכרז כאלוף.

אלוף ליגת ההיאבקות הישראלית ניר רוטנברג, או בשמו המקצועי ריקסון, הוא האלוף הראשון מחוץ לארון. הוא חי בתל אביב עם בן זוגו רונן ועם שני ילדיו של רונן מהורות משותפת, ולשניים כבר יש תכניות להתחתן ולהביא ילדים משותפים לשניהם.

הרגע בו הוכרז כאלוף היה נקודת שיא בחייו המקצועיים של ניר, אך גם בחייו האישיים, לאחר שהבין כמה אחריות מגיעה עם התואר הזה. חבריו לליגת ההיאבקות כבר ידעו שניר הוא גיי, וכך גם משפחתו וחבריו. הצעד הבא של ניר היה לצאת מהארון באופן פומבי מול חובבי הענף בכלל ומול המעריצים שלו בפרט.

“הבנתי את גודל האחריות וההשפעה שיש למעשים שלי עכשיו שאני אלוף וידעתי שזה הזמן לצאת מהארון באופן פומבי. אני יודע שאם לי הייתה כזו דמות לחיקוי בתור מתאבק צעיר, החששות שהיו לי בעבר היו נמנעים ממני, ואולי הייתי יוצא מהארון מוקדם יותר”.

ניר הודיע לליגת ההיאבקות הישראלית על החלטתו לצאת מהארון באופן פומבי וזכה לתמיכה מלאה של החברים והמאמנים, מולם כבר יצא מהארון כמה שנים קודם לכן. ביום מצעד הגאווה בתל אביב הליגה אף שינתה את הלוגו בעמוד הפייסבוק ללוגו בצבעי הגאווה.

ניר החל להתראיין בתקשורת במטרה לייצר נראות ולהעביר את המסרים שלו לכל מי שמוכן לשמוע.

“המטרה שלי היא להשתמש בפלטפורמה של ההיאבקות כדי להעביר מסרים וכדי ליצור נראות וייצוג של הקהילה בתחום בו היא לא הייתה קיימת עד היום. בנוסף, חשוב לי גם להבהיר לכולם שכל ההצלחות וההישגים שלנו כקהילה הם לא מובנים מאליהם ושיש לנו עוד הרבה מה להשיג”.

בראיון בתכנית הבוקר בערוץ 13, התראיין ניר כשלצידו יושב הרב זרקי. “הרב אמר לי ‘תראו לאן הגעתם – השגתם מספיק’, במעין רמיזה שאנחנו יכולים לעצור וליהנות ממה שיש, במקום להמשיך ולהיאבק. אבל אם האנשים שהיו פה לפנינו לא היו נלחמים אז לא היינו מגיעים לאיפה שאנחנו היום. ועכשיו אנחנו כאן לא רק כדי ליהנות מהתוצאות של המאבקים שניהלו קודמינו, אלא גם כדי להמשיך להילחם בשביל הבאים אחרינו. אני לא רוצה להיות זה שבתקופה שלו המאבק נעצר כי לכאורה השגנו מספיק. יש עוד הרבה מה להשיג”.

עוד לפני שגיליתי על עצמי שאני גיי, היה לי את הארון של ההיאבקות

ניר, בן 27, יליד חיפה, עובד ביום יום כמתכנת בחברת סטארט-אפ, אבל ההיאבקות היא עבורו חלום ילדות, ומטרה שכבר מגיל צעיר היה לו ברור שישיג.

“כשהייתי בן 4, בשנת 1994, ההיאבקות הייתה מאד פופולרית בישראל”, הוא מספר, “התחרויות של ליגת ה-WWE, שהייתה מאד פופולרית בזמנו, שודרו בישראל בערוץ הספורט והמתאבקים של הליגה גם הגיעו להופעה בישראל באותה שנה. התחלתי לראות את התוכניות בטלויזיה ונכנסתי לזה. ככל שהתבגרתי זה היה משהו יותר מרכזי בחיים שלי, ובסביבות גיל 16 כבר היה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה בעתיד. בדקתי האם הענף קיים בארץ והתחלתי לחקור איך נכנסים לתחום. עוד לפני שגיליתי על עצמי שאני גיי, היה לי את הארון של ההיאבקות. ילד בן 16 בישראל שחולם להיות מתאבק זה לא דבר שמתגאים בו. גם ההיאבקות היא סוג של ארון. זה לא משהו שאתה בא ואומר לחברים או להורים שלך שאתה רוצה להיות מתאבק”.

מגיל 16 החל ניר לתכנן את תכנית חייו, במטרה להגשים את החלום ולהשתלב בענף ההיאבקות. התכנית המפורטת כללה לימודי תואר במסגרת הצבא, שירות של 6 שנים במהלכן סיים את התואר ושילוב אימוני ההיאבקות כבר במסגרת הצבא, לקראת טיסה לחו”ל לקידום הקריירה בהיאבקות לאחר השחרור.

ריקסון ברגע הזכיה | צילום: אלון לוין

בגיל 20, במסגרת שירותו הצבאי, החל את אימוני ההיאבקות בארץ. במשך השנים בהן התאמן והופיע בארץ, נאלץ ניר להתמודד גם עם הגילוי על נטייתו המינית ועם ההתנגשות בין הרצון בקריירה ספורטיבית בספורט מאצ’ואיסטי ופיזי לבין נטייתו המינית.

“כשהייתי בתיכון לא ידעתי שאני הומו”, הוא מסביר, “הפעם הראשונה שהמחשבות האלו עברו לי בראש הייתה בזמן הצבא. במהלך השרות הצבאי הייתה לי חוויה ראשונה עם בחור ואז התחילו ליפול האסימונים. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שאני ביסקסואל, אך די מהר קלטתי שמעניין אותי להיות עם גברים ורק עם גברים.

מהרגע הזה היציאה מהארון הייתה מהירה ביותר, כאשר ניר בוחר לספר קודם כל לבני משפחתו.

“הרגשתי שאני חייב להתחיל עם המשפחה. סיפרתי קודם כל לאחיות הגדולות שלי, ואחרי זה סיפרתי להורים שלי. אני זוכר שאבא שלי אמר לי: ‘זה לא שאני מאושר מזה שאתה גיי, אבל זה מה שיש, ואני בסדר עם זה’. ואני אמרתי לו שזה בדיוק גם מה שאני מרגיש כלפי עצמי. לא בחרתי להיות גיי, אבל זה מי שאני. כיום אני כבר לא מסכים עם האמירה שלי מאז, טוב לי עם מי שאני ועם החיים שלי, ולא הייתי משנה דבר.

לאחר היציאה מהארון בפני המשפחה, המשיך ניר וסיפר לכמה חברים קרובים, אך לאחר ששיתף כמה חברים החליט לעצור.

“בשלב כלשהו הפסקתי לספר לחברים, וגם ביקשתי ממי שכבר ידע שלא ידבר על זה. עשיתי זאת משתי סיבות – הראשונה היא שחששתי ולא ידעתי איך יקבלו את זה בליגה הישראלית. והשנייה היא כי ידעתי שאני רוצה לעשות מההיאבקות קריירה ופחדתי שזה יפגע לי בקריירה בחו”ל”.

האם הוא חושב על זה כשהוא איתי בזירה?

למרות הרצון שלא להיחשף כדי לא לפגוע בקריירת ההיאבקות המתהווה, ניר לא התכחש לעצמו. הוא היה יוצא מדי פעם לאוויטה לפגוש ולהכיר אנשים, ואף פתח פרופיל באתר אטרף.

“בגיל 24 פתחתי לראשונה כרטיס באטרף. הייתי נכנס אליו רק בלילה לפני השינה מהמחשב בבית עם חלון גלישה בסתר”.

הדייט הראשון שיצא לו מאטרף היה רונן.

“היה קשה עד בלתי נסבל לדבר איתו באטרף”, נזכר רונן בחיוך, “הוא שלח לי את ההודעה הראשונה, שלחתי לו תשובה ואז ראיתי שהוא אופליין. הייתי בטוח שהוא התבלבל ושלח אלי בטעות ובגלל זה הוא נעלם. אבל יום למחרת, שוב קרוב ל-12 בלילה, הוא עונה לי תשובה קצרה, התלהבתי ועניתי לו ושוב הוא לא מחובר. ביום השלישי שהוא התחבר ישר שכנעתי אותו לעבור לווטסאפ כדי שנוכל להמשיך לדבר”.

השיחה הובילה לדייט ראשון מוצלח במיוחד, שבסופו הודיע ניר לרונן על תכניותיו לטוס לחו”ל. “סיפרתי לו שעוד 4 חודשים אני טס לאימונים בחו”ל, כאשר המטרה שלי היא להיות שם כמה שיותר כדי לפתח את עצמי בתחום, ולכן אני לא יודע אם יש למה להתקדם. אבל החלטנו לזרום ולראות מה קורה”.

ניר טס לקנדה לאקדמיה נחשבת בעולם ההיאבקות. הלימודים ארכו 3 חודשים, משם עבר ניר ללוס אנג’לס והתאבק שם. במשך כל הזמן שמרו ניר ורונן על קשר, ובסוף התקופה בלוס אנג’לס החליט ניר לחזור לארץ.

“חזרתי כי התגעגעתי אליו” הוא מסביר, “הבנתי שאני מאד אוהב את ההיאבקות אבל החיים שלי הם בארץ, ושהדרך הכי טובה עבורי היא לקדם את זה בארץ כמה שאפשר”.

לאחר שחזר מקנדה הוא ורונן עברו לגור יחד ואז הארון החל להציק. מה עושים כשיש אירוע בעבודה שכולל בני זוג? איך מסבירים את הדירה עם חדר שינה אחד וחדר ילדים?

ניר, רונן והילדים במצעד הגאווה | צילום משפחתי

במקביל, הרגיש ניר שהוא בשל לצאת מהארון בפני עמיתיו המתאבקים. “הסיבה היחידה שלא רציתי לצאת מהארון הייתה בגלל ההיאבקות. אבל אלו חברים שאני איתם כבר 4 שנים, והרגשתי שאפשר לספר להם, וברגע שאעבור את השלב הזה אצא מהארון לגמרי. סיפרתי קודם לכמה חברים טובים שהם גם דמויות בולטות ומובילות בליגה, מתוך מחשבה שאם יראו שהם מקבלים אז זה יעזור. ובאמת כולם קיבלו את זה ממש טוב. ואז שיניתי את הסטטוס בפייסבוק ל- In relationship, זו הייתה היציאה הרשמית”.

מה הרגשת לפני שסיפרת?
“תמיד הייתה לי תחושה טובה שזה יעבור טוב. הייתי מתוח לראות איך יקבלו אבל לא באמת היה לי ספק שזה יעבור טוב. הם חברים מספיק טובים וכשאתה מספר לחברים שאתה יודע מי הם אתה גם יודע למה לצפות”.

את החששות הרגיש ניר אחרי שעלה לזירה פעם ראשונה אחרי היציאה מהארון. “פתאום היינו יחד בסיטואציה פיזית, וזה היה מוזר קצת. האם הוא חושב על זה כשהוא איתי בזירה? איך הפיזיות תתקבל? אבל החששות התבדו מהר מאד. החברים בליגה קיבלו אותי יפה מאד וגם את הזוגיות שלי עם רונן ואפילו את הילדים. כשהבת של רונן חגגה בת מצווה כל המתאבקים השתתפו בהכנת סרטון בת מצווה מושקע”.

אל תפחדו להיות מי שאתם

היאבקות מקצועית היא ענף מתפתח בישראל. היא משלבת כישורים ספורטיביים ופיזיים עם כשרון משחק ובניית דמות, שבאים לידי ביטוי בצורת ההתנהגות של הדמות בזירה ובמסרים שהיא מעבירה לקהל.

כדי לדאוג לכישורים הפיזיים, ניר חי חיים של ספורטאי. “אני מקפיד על תזונה של ספורטאי, עם כל הכרוך בזה. יש לי שלושה סוגים של אימונים – אימוני היאבקות, אימוני חדר כושר לפיתוח הגוף ואימוני יכולות – קפיצה, כוח, מהירות. לאחרונה הוספתי גם אימוני אקרובטיקה”.

אימון נוסף הוא בתהליך בניית הדמות של כל מתאבק, הכולל את הגדרת האופי של הדמות, צורת ההיאבקות שלה והמסרים שהיא רוצה להעביר לקהל. לדבריו של ניר, הדמות שלו ריקסון היא מעין השתקפות שלו בצורה יותר חופשית ונטולת עכבות.

“בחיים היומיומיים אתה פועל בצורה מתורבתת כפי שמצופה להתנהג, וכשאתה עולה לזירה הציפיות נעלמות ואתה יכול להיות מי שאתה בצורה הכי טבעית, אתה מרשה לעצמך יותר, זה לא הופך אותי לאדם רע בזירה, פשוט הופך אותי לאדם חסר מעצורים. הדמות שלי היא לא גימיק. אני חושב שריקסון זה ניר, פשוט פחות ביישן ופחות מופנם. אני לא מרגיש שאלו שני אנשים שונים, אלו הבדלים מאד דקים וקשה לי להגדיר אותם. כשאני עולה לזירה בתור ריקסון אני פשוט מרגיש יותר עצמתי וחזק”.

“מבחינתי ניר הוא סוג של סופרמן”, מוסיף רונן, “בדיוק כמו שסופרמן הוא ביום עיתונאי די גיק, ובערב משתלט עליו האלטר-אגו. גם ניר מוריד בערב את מדי העבודה והולך להיאבק באנשים ששוקלים 100 ק”ג”.

אתה מרגיש שהיציאה מהארון תשנה משהו בריקסון?
“גם ניר וגם ריקסון מעבירים מסרים חיוביים, וזה גם מה שהביא אותי לאליפות – לא ניסיתי לרמות ולעגל פינות, אלא פשוט לעבוד יותר קשה באימונים. וזה גם מתחבר עם המסר שאני לא רוצה להסתתר בארון יותר, כי זה לא הדבר הנכון לעשות.

ההצגה של הדמות והמסרים באים לידי ביטוי בדרך בה אני מנהל קרבות, וגם בדרך בה אני מדבר עם הקהל. יש דמויות שמרמות וזה חלק מהדמות שלהן. ריקסון אף פעם לא יעשה את זה. יש דמויות טובות מצחיקות ויש דמויות טובות קשוחות. הדמות שלי היא דמות טובה שבאה להעביר מסר – מה שיביא אותך להצלחה בחיים זה להיות אדם טוב ולעבוד קשה”.

ניר ורונן | צילום משפחתי

עכשיו, לאחר שיצא מהארון באופן פומבי, הוא מתכוון לשלב גם את המסר הלהט”בי בקווי האופי של הדמות.

“עכשיו שאני מחוץ לארון אני לא עושה את זה רק בשבילי, אלא יש קהילה שלמה שעומדת מאחורי כל הישג שלי. אם פעם מאד נלחמתי להצליח בשבילי באופן אישי, היום זה יותר כי אני רוצה לייצג את המדינה ולייצג את הקהילה”.

למה אתה חושב עדיין שיש כ”כ הרבה ספורטאים שלא יוצאים מהארון?
“אני מניח שזה נובע מכך שאנשים חוששים שזו סביבה שלא תקבל את זה. חשש נוסף שקיים הוא מפיתוח הקריירה בחו”ל, יכול להיות שיש ספורטאים שחוששים שחברות גדולות לא יחתימו אותם או יעניקו להם חסות אחרי שהם יצאו מהארון”.

ההתמודדות הבאה שעומדת בפני ניר היא עם היחס של הקהל ליציאתו מהארון. במופע הבא, שייערך ב-27.6.18 בפתח תקווה, הוא יפגוש לראשונה את הקהל שלו ויראה האם היציאה מהארון השפיעה על אהדת הקהל.

חושש?
“נרגש. אם פעם זה היה הפחד שלי לא רציתי שזה יפגע לי בקריירה, היום אני יודע שאני לא אעשה משהו שהוא לא אני רק בשביל הקריירה. בדיוק כמו שאני לא אבנה דמות מוקצנת של גייז כדי לזכות בקרב, כך אני גם לא אסתיר את העובדה שאני גיי”.

מה היעדים הבאים?
“אנחנו חיים את היום ונהנים מהדברים שיש לנו, אבל לטווח הארוך יש לנו תכנית הכוללת חתונה וילדים נוספים ויש גם מחשבה על לעבור לתקופה לחו”ל מתישהו, כדי לקדם את עצמי בתחום. אבל עכשיו שאני מחזיק בתואר האליפות אני מתכנן להשקיע בהיאבקות בארץ. יש עלי המון אחריות כמישהו שנושאים אליו עיניים, בין אם זה אנשים בישראל שנחשפים לתחום פעם ראשונה ומסתכלים עלי, ובין אם זה מתאבקים או אוהדים בחו”ל שבודקים את ההיאבקות הישראלית ופוגשים בי כפנים שלה.

אני רוצה להיות מודל לחיקוי עבור צעירים שנמצאים בנקודה בה הייתי לפני כמה שנים. אני רוצה לומר להם ‘אל תפחדו להיות מי שאתם’,  הוכחתי שנציג מהקהילה מסוגל להיות אלוף ודמות מובילה בלי להתבייש ובלי להתנצל. זה שיא מבחינתי, אבל אחרי שהגעתי לשיא הזה המטרה שלי היא לקדם את ההיאבקות הישראלית בארץ ובעולם. לחשוף את התחום לעוד קהל בארץ ולחשוף את ההיאבקות הישראלית ברחבי העולם”.

מופע ההיאבקות הקרוב של ניר יתקיים ביום רביעי 27.6.18 בשעה 19:15, באולם המבוזה בפתח-תקווה | לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים