את מייקל הכרתי בשבוע הראשון ללימודי במכללה. ״מייקי״, הוא הציג את עצמו, ואר שרק אנשים שאוהבים אותו קוראים לו מייקי ולא מייקל. אז כמובן שקראתי לו מייקי, כי איך אפשר שלא לאהוב אותו?
משהו בפלרטוטים הלא ברורים שלו גרמו לי לרצות לדעת עליו עוד ועוד. וכל פעם שהוא התקרב, הוא גם קצת ברח אחורה, שוב התקרב ושוב ברח אחורה. משהו היה לי לא ברור שם. אני הרי בחורה, אני יודעת איך מתנהג גבר כשהוא בעניין שלי. ומייקי, מייקי היה לגמרי בעניין שלי.
בכל פעם ששאלתי אותו מה עוצר בעדו, הוא רק אמר שהוא לא בשבילי והמשיך בחייו, וזה רק גרם לי להתעצבן יותר. מי הוא בכלל שיחליט מי בשבילי? אני יודעת הכי טוב מי בשבילי. והוא, הוא הכי בשבילי.
באחד הימים הרגשתי שקשה לי להתמודד עם המצב, עם הקרבה המוזרה שלנו. הוא כמעט סיפר, אבל בסוף אמר לי: “ביום ראשון תדעי”. ואני, סקרנית מטבעי, שרוצה לדעת הכל כאן ועכשיו, לא יכולתי להתאפק. התקשרתי אליו בשישי בצהריים, רגע לפני שהשבת נכנסה, ופשוט התחלתי לנסות לנחש.
“בכל פעם ששאלתי אותו מה עוצר בעדו, הוא רק אמר שהוא לא בשבילי והמשיך בחייו, וזה רק גרם לי להתעצבן יותר. מי הוא בכלל שיחליט מי בשבילי? אני יודעת הכי טוב מי בשבילי. והוא, הוא הכי בשבילי”.
״יש לך חברה?״ שאלתי מעבר לטלפון שחימם לי את האוזן. ״ממש לא״, הוא צחק את הצחוק הזה שמחמם לי את הלב. ״אתה שומר נגיעה?״, ושוב הוא ענה בשלילה. ״אתה גיי?!״ ואחרי שהוא ענה שוב לא, כבר כמעט התייאשתי. ״אז מה? אני לא מבינה״, שאלתי, ״מה היית פעם אישה?״.
״כן״ הוא אמר, כשמין כבדות משתיקה כזאת נמצאת בינינו על הקו. שתקתי שנייה. חצי מאמינה, חצי צוחקת. הרי זה לא יכול להיות, מייקי יותר גבר מגבר.
ואז הוא שלח לי תמונות. תמונות ילדות של ילדה חמודה אחת, וטען שזה הוא. בסופו של דבר אחרי שהוא סיפר לי את הסיפור, חייכתי לעצמי ואמרתי לו: ״אוקיי..מגניב. ו?״ הפעם זה כבר היה תורו לשתוק.
״זה לא מפריע לך?״, הוא שאל
״זה לא אמור להפריע לי״ עניתי
אני חושבת שזה היה הרגע שלנו, זה היה הרגע שהכל התחיל. הרגע שהוא השתחרר. הרגע שהבנתי, ושגם הוא הבין, שמי שהוא היה פעם לא חשוב. שאנשים הם לא רק “גבר” או “אישה”. הומו או לסבית. אנשים הם קודם כל אנשים. ורובם גם בני אדם.
ומייקי? מייקי הוא יותר בן אדם מכל שאר האנשים שאני מכירה.
תגובה אחת
הוא כזה חמווווד
לפי דעתי המנצח של העונה